השבוע פורסמו בעיתון "הארץ" שני מאמרים, דיווחים שוטפים. שניהם כמעט באותו הדף, אבל הקשר שאני מוצא ביניהם הוא פשוט. הידיעה הראשונה מביאה תוצאות מחקר: "רוב השופטים בעומס נפשי ולא מצליחים לאזן בין עבודה לחיים פרטיים". איזה מזל שבחרתי ברפואה, מקצוע שבו אין עומס נפשי כלל, המשכורות אמנם לא כמו של שופטים אבל אנחנו נשבעים שבועה מסוימת המחייבת אותנו.
הידיעה השנייה מעבר לדף מספרת על תיק רצח ש"פוענח בתוך 4 שעות וחף מפשע ריצה 23 שנות מאסר". הייתכן כי שופט טועה? מהו מחיר הטעות של שופט? האם זהו מקרה חריג או שיש רבים כאלה? אני לא מכיר התמחות מיוחדת של עורכי דין שעיסוקם יהא "רשלנות משפטית". לעומת זאת, אם רופא טועה, ייתכן בשל עומס עבודה וחוסר יכולת לאזן בינו לחיים פרטיים, את המחיר ישלם החולה שלא אובחן ולא נשלח דחוף להשתלת כבד (או ריאה או כליה), ועורכי דין, עתירי מאמרי פרסומת מוכמנים בעיתון זה או אחר, מומחים לרשלנות של אחרים, יציעו מיד את מערכת הצדק למשפחת הנפגע ויוכיחו לה כי "לקוח" אחר שלהם כבר קיבל סכום נאה, כמעט כמו של עורך הדין עצמו.
בארה"ב, כבר ביציאה מבית החולים יחכה עורך דין שיבטיח כי הוא יצליח לחלץ פיצוי עבור המשפחה והתביעה תגיע לפתחו של שופט הנמצא בעומס נפשי והוא ישפוט לחומרה את הרופא "הרשלן" וישית עליו ועל עוזריו סכום נאה, והצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה וקרוב לוודאי שהרופאים, שאין עליהם כל עול של מתח או אחריות, יידעו להיזהר להבא.
אבל, אם מתברר כי שוטרים רימו והונו את התביעה, או אם מתברר כי השופט לא קרא כלל את הרשום בתיק, או שהסניגור היה רשלן בכך שלא הביא את העד שאמר: "הנאשם היה יחד איתי בקפריסין בשבוע של הרצח והיו גם תמונות (לא צילומי רנטגן אפלים) ואם הקטגור שופך חמתו על הנאשם ורושם בגיליון התביעה רישומים כוזבים, הרי לפני הנאשם, הטוען כי הוא חף מפשע, פתוחה הדרך לעוד משפט ולעוד ערכאה וכל הזמן הזה הוא בחדרו בכלא, לפעמים חודשים, לפעמים שנים ולעתים מצפה לו פסק דין מוות המבוצע ללא כל רשלנות.
לא ראיתי כלל בעיתון או בספרות התרברבות של עורכי דין שהם "מומחים לרשלנות משפטית", שהרי דבר כזה לא קיים למעשה. פרויקט החפות באמריקה מצא לא מעט מקרים של רשעות משפטית. גם אם הוכח כי היה עיוות דין, התביעה לא תשנה את דעתה - מוטב שחפים מפשע ישבו בכלא מאשר שהתביעה תודה בטעות.
בספר שיצא לאחרונה ושמו "רעש", שבין כותביו גם פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה שמחקריו נחשבים לפורצי דרך בתחומי שיפוט וקבלת החלטות, כותבים המחברים על הפער העצום הנמצא בהחלטות שופטים העוסקות בעבירות רכוש ופשיעה אחרת. על אותה עבירה, העונש עשוי לנוע בין שחרור לעבודות שירות ועד ל-20 שנות מאסר. החלטות כאלו מתקבלות בחלקן בהתאם למזג האוויר, לרמת ארוחת הצהריים של השופט וכמה אנשים הוא כבר שלח באותו היום לעמוד התלייה – והסיכוי של האחרון ברשימה לזכות בשחרור אינו מבוטל.
האם לא מן הראוי לבחון את החלטות השופטים כפי שעושה ועדת ביקורת האיכות של בית החולים? האם לא יהא זה נכון לדרוש משופט המדווח על עומס אדיר ופגיעה נפשית שלא לדון, למשל, ברשלנות של רופא עייף? היש ועדת אקרדיטציה בבתי המשפט הפועלת כמו בבית החולים ובמערכת הרפואה ואמורה לגלות נקודת תורפה?
כן, שופטים, כמו רופאים, עלולים לטעות, אולם הם מורמים מעם, כתבנית מקלידה את דבריהם, הקהל מתבקש לקום עם כניסתם לשבת על הכס. הם מכונים בלשון נימוסית "כבודו" או "כבודה". אין הרבה תורנויות לילה לבכירים ולזקנים והמשכורת סבירה כנראה, עם גימלה לא מבוטלת. גם אין לחץ זמן של שניות לקבלת החלטה מצילת חיים, ובכל זאת החלטות בלתי סבירות מתקבלות לעתים קרובות. לא פלא שפוליטיקאים מבקשים שופטים "מאנשי שלומם" מתוך הידיעה כי ה"רעש" הוא המסר. אנחנו נסתפק ברופאים שערקו אל כס עריכת הדין והשיפוט. אני לא מכיר הרבה שופטים שהחליטו שרפואה תביא להם הקלה בעומס הנפשי.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
