דעות

הגוף הגברי הוא ברירת המחדל של הרפואה והנפגעות הן נשים

מערכת הבריאות אינה מייחסת חשיבות מספקת להבדלים תלויי מין ומגדר בכל הנוגע לפרוצדורות, בדיקות ויחסים טיפוליים ולא עורכת את השינויים הנדרשים כשמדובר בגוף האישה. כיצד משנים את המצב?

"בדיקה שלא מכבדת את צנעת הפרט עלולה ליצור טראומה אצל נבדקת שנאלצת לבצע אותה". צילום: אילוסטרציה

לאחרונה פורסם ב"הארץ" כי בדיקות לב במאמץ מבוצעות בצורה שאינה מכבדת את צנעת הפרט, למרות הנחיות מפורשות של משרד הבריאות בנושא שפורסמו ב-2016. אנו מבקשות להתייחס בהרחבה לסיבות למצב עניינים עגום זה, להשלכות שלו ולחלק מהפתרונות האפשריים.

הסיבה הראשונה היא שבמערכת הבריאות וברפואה ישנה פעמים רבות הפרדה הרמטית בין הגוף לנפש. כתוצאה מכך קורה לא פעם שבטיפול רפואי ההתמקדות היא באיבר, ולא באינדיבידואל שנושא אותו. בן או בת האדם נשכחים, ונותר רק הלב, הכליה או הכבד שבהם מתמקד הצוות הרפואי. במקרה הזה, ההתייחסות היא לתפקוד הלב של האישה, מבלי להתייחס לרגשותיה, לחוויה שלה, להיותה בת אנוש.

סיבה נוספת היא ברירת המחדל של הרפואה, שהיא הגוף הגברי. הרפואה היא מדע שנולד מתוך פרספקטיבה גברית, משום שהוא נולד כמדע שבו החוקרים והנחקרים כולם היו אך ורק גברים. כתוצאה מכך, נקודת המבט של הגוף הנשי לא נלקחה כלל בחשבון והגוף הגברי נחשב לגוף ה"אוניברסלי" שלפיו נקבעות אמות המידה.

רק קורסים מעטים בפקולטות לרפואה נוגעים בסוגיות של תקשורת ויחס רגיש בעת פרוצדורות אינטימיות, לצד היעדר הפנמה של אתיקת פרטיות כפי שקיימת במקומות רבים בעולם

הרגלים ודפוסים רבים התקבעו מתוך חשיבה על גוף "אוניברסלי" זה, וחוסר חשיבה על האופן שבו מיתרגמים אותם הרגלים לגוף נשי. במקרה הזה - ההרגל לבדוק אדם בפלג גוף עליון חשוף וחוסר המחשבה על האופן שבו הבדיקה משתנה כשהנבדקת היא אישה. דוגמה נוספת לכך הוא ההרגל של שכיבה על הגב בלידה. תנוחה זו הפכה לדומיננטית רק כשגברים החליפו את המיילדות כאנשי המקצוע המנהלים את הלידה.

הסבר נוסף הוא מיעוט קורסים בפקולטות לרפואה שנוגעים בסוגיות של תקשורת ויחס רגיש בעת פרוצדורות אינטימיות, וכן היעדר הדגשה והפנמה של אתיקת פרטיות כפי שקיימת במקומות רבים בעולם. בתי הספר לרפואה לא מייחסים גם חשיבות מספקת להבדלים תלויי מין ומגדר בכל הנוגע לפרוצדורות, בדיקות ויחסים טיפוליים. עוד סיבה היא המערכתיות הישנה, שיש בה סטגנציה של נהלים, ולכן היא לא מצליחה להתחדש גם כשכבר התקבלו הוראות מהסמכות הגבוהה ביותר לכך.

ההשלכות של בדיקה שלא מכבדת את צנעת הפרט עלולות להיות מרחיקות לכת יותר מכפי שנדמה. חוויה כזו עלולה ליצור טראומה, לא פחות מזה, אצל נבדקת שנאלצת לבצע אותה. יתרה מזו, נבדקת שבעברה חוויות קשות אחרות של תקיפה מינית, של ניצול יחסי מרות בהקשר מיני וכדומה, עבורה תהיה סיטואציה כזו טריגרית בצורה הרסנית ממש. זהו שחזור של מצב משפיל, שיש בו הן את מרכיב יחסי הכוח והן את המרכיב המיני בשל חשיפת איברים מוצנעים, ולכן הוא מיד מעורר את האסוציאציה לפגיעה הקודמת. כך מצב זה עלול לעורר תגובה רגשית קשה מאוד אצל הנבדקת וטראומה חדשה.

נשים פחות פונות לבדיקות מסוימות, כיוון שהן שומעות מחברותיהן כי הבדיקה מביכה, משפילה ולא נעימה. ההשלכות ברורות: נשים לעתים לא נבדקות בבדיקות שעשויות להיות מצילות חיים, וכתוצאה יש פגיעה ברורה בבריאותן של נשים

חובה על אנשי צוות רפואי להתייחס לכל נבדק ונבדקת ברגישות מרבית. כיוון שאיננו יודעים מי נפגע טראומה בעבר, יש להתייחס לכולם במרב הרגישות, כאילו היו כולם נפגעי ונפגעות טראומה.

תוצאה נוספת של מצב זה היא שנשים פחות פונות לבדיקות מסוימות, כיוון שהן שומעות מחברותיהן כי הבדיקה מביכה, משפילה ולא נעימה. ההשלכות מכאן הן ברורות: נשים לעתים לא נבדקות בבדיקות שעשויות להיות מצילות חיים, וכתוצאה מכך יש פגיעה ברורה בבריאותן של נשים. אם כך, הנה נוצר אי-שוויון ברור בבריאות, והפגיעה כפולה ומכופלת.

כדי לשנות את המצב, יש לפעול בכמה ערוצים. ראשית, על משרד הבריאות להפעיל מנגנוני הטמעה ומנגנוני ביקורת שיפקחו על ביצוע הנהלים שהוא קבע בעצמו. יש לעשות זאת על ידי ריענון נהלים תקופתי לצוותים הרפואיים באמצעות וובינר או הרצאה שמבהירה את הסוגיה המהותית של כבוד האדם, צנעת הפרט וחוויית המטופל, כמו גם ההשפעה על תוצאי הבריאות בסופו של יום.

ראוי גם לבצע ביקורי פתע או מטופלי דמה, לתת שאלוני סקר למטופלות ולקיים מדי פעם תשאול של העובדים במקום כדי לוודא שאכן הנהלים נשמרים לאורך זמן. כמו כן, יש לוודא את הנראות החיצונית שתחזק את הפנמת הנהלים על ידי תליית שלטים רשמיים מטעם משרד הבריאות עם הנחיות ברורות. לבסוף, יש לוודא שההנחיות מצוינות כבר בדפי ההפניה של קופות החולים כדי שנשים תוכלנה להכין את עצמן מראש וכדי שאנשי רפואה יהיו מודעים לנהלים במעגלים רחבים יותר.

אנחנו ממליצות לכל מי שנפגעה במהלך בדיקה זו או בדיקות אחרות ופרטיותה נפגעה להגיש תלונה למשרד הבריאות למען טובת הציבור בכללותו. כך נגן לא רק על עצמנו, אלא גם על אלו שבדיקה זו מציפה טריגרים רבים ועלולה לגרום לטראומה נוספת. אין זה הגיוני שקידום שמירה על בריאותנו תלווה בהכרח בנזק נפשי במקרה הרע או בחוויה קשה שנרצה לשכוח בהקדם במקרה הטוב. במקום שבו יישום נהלים הוא זה שמפריד בין חוויה חיובית לשלילית, כדאי שנרים קול וננסה לתקן.

ד"ר ליאור שחר היא מומחית ברפואת משפחה, חוקרת סוציולוגיה רפואית וחברת היפ"ם לטיפול ומניעת טראומה מינית

מיטל בנשק היא סמנכ"לית קרן בריאה המקדמת זכויות נשים במערכת הבריאות

(המאמר התפרסם לראשונה ב"הארץ")

נושאים קשורים:  דעות,  בריאות האישה,  חדשות,  ד"ר ליאור שחר,  מיטל בנשק,  רפואה מגדרית
תגובות
אנונימי/ת
01.05.2021, 12:14

שתי אידיוטיות!