ועדת הבריאות אישרה תיקון לחוק שיקל על זיהוי גופות

ועדת הבריאות בכנסת אישרה היום (ה') תיקון לחוק זכויות החולה, שיאפשר חוקית למכון לרפואה משפטית לבקש ולקבל מקופות ובתי החולים מידע שיאפשר זיהוי גופות וחלקי גופות. יו"ר הוועדה, ח"כ יוני משריקי (ש"ס), הדגיש כי התיקון, שאושר היום לקריאה שנייה ושלישית, שומר על פרטיות וכבוד הנפטר, מייעל ומזרז את עבודת הזיהוי.

ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, הסביר כי חלק מנתוני הזיהוי וסיבת המוות של גופה נמצאים כבר בבית חולים בו טופל הנפטר בעבר כצילומי רנטגן ושיניים, ואילו כיום המשטרה צריכה לבקש צו מבית המשפט שיאפשר גישה למידע זה.

בדברי ההסבר לחוק נאמר כי על העבודה הרגישה והמורכבת של זיהוי חללי המלחמה הרבים אמונים צה"ל ומשטרת ישראל, מכוח חוק סדר הדין הפלילי, בסיוע המכון לרפואה משפטית במשרד הבריאות. הצוות במכון מבצע בדיקות קליניות ופורנזיות שונות, המהוות חלק מבירור רפואי שמטרתו קביעת זהותם של נפטרים אלמונים באופן מדעי וגילוי סיבת המוות. לצורך מילוי תפקידם, נדרשות למומחי המכון רשומות רפואיות מממוסדות רפואיים, שבלעדיהן לא ניתן, על פי רוב, להתחיל בביצוע נתיחה שלאחר המוות ולהשלים את הליך הזיהוי המדעי או את קביעת בדבר סיבת המוות.

מטרת התיקון לעגן את הפרשנות המשפטית, לפיה פעולות אלו של זיהוי מדעי של נפטרים אלמונים וקביעת סיבת המוות, ייחשבו חלק מפעולות טיפול רפואי. פרשנות זו היא הבסיס שיאפשר העברת מידע לרופאי המכון ולרופאים בלשכות הבריאות המחוזיות.

עו"ד שירית בכר, היועצת המשפטית של המכון, ציינה את ההבדל בין פתולוג לרופא-משפטי, כאשר רק לאחרון יש סמכות לקביעת סיבת המוות, וקראה לתמרוץ משמעותי להסמכת רופאים-משפטיים נוספים בארץ. היא הדגישה כי בתיקון לא נכלל מאגר טביעות האצבע – לגביו יש חקיקה נפרדת, והוא גם יעגן את הנוהל הקיים כיום – בו המכון מעדכן את בית החולים את סיבת המוות.

שניר אלמליח, מהייעוץ המשפטי של זק"א, תמך בתיקון החוק, והעיד כי בעשרות מקרים התעכב זיהוי נפטרים והבאתה לקבורה בגלל אי הנגישות המספקת של רופאי המכון למידע רפואי קודם. עו"ד מאיר ברודר, מהלשכה המשפטית במשרד הבריאות, תמך אף הוא בתיקון, והעיד כי ייעל מאוד את עבודת המכון וייתכן וימנע ניתוח גופות. גם שי סומך, מהמחלקה למשפט ציבורי במשרד המשפטים, תמך בחוק. לעומתם, ד"ר יוסף וולפיש, מהלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, הסתייג מהתיקון מחשש שפרטיות וכבוד המטופל ייפגעו.