הדו"ח הקשה של ארגון ה-OECD שפורסם בחודש שעבר מציג תחזית קודרת לעתיד הבריאות בישראל. מהדו"ח עולה כי בישראל 10% פחות רופאים לכל 1,000 בני אדם לעומת הממוצע במדינות המפותחות. בעוד שבישראל 3.3 רופאים לכל 1,000 תושבים, ממוצע ה-OECD עומד על 3.7. גם דו"ח של משרד האוצר שהתפרסם לאחרונה מראה נתונים דומים.
אחד הענפים שנמצאים במשבר הגדול ביותר הוא ענף הגריאטריה, שבעיקרו מסייע ומטפל לאוכלוסיית הגיל השלישי במדינה. זה זמן ארוך שענף הגריאטריה הוא החצר האחורית של הרפואה בישראל. אם עד לא מזמן דאגנו מי יטפל בהורים שלנו, עכשיו אנחנו מתחילים לדאוג כבר מי יטפל בנו.
אנשי הענף מתמודדים עם מצוקה קשה מנשוא והם חשים לבד במערכה. כיום ישנם 388 רופאים מומחים בתחום הגריאטריה בלבד, מספר נמוך ביחס לכשני מיליון ישראלים בגיל השלישי. אבל במציאות, המספר נמוך הרבה יותר: מתוך המומחים, כ-50% עובדים בפועל כרופאי משפחה, על אף הסמכתם הגריאטרית. מה גם שרובם בגיל טרום-פנסיה, מה שיבטיח צניחה של המספר הזה בתקופה הקרובה.
מקצוע הגריאטריה סובל מבעיית חוסר אטרקטיביות, אבל מנגד אין כל תמריץ לרופאים החדשים לבחור בענף זה ואין טיפוח הכשרתי של הרופאים הקיימים, לא מופנים תקציבים, אין תמריצים כספיים ומי שסובל הוא הציבור
על אף ההתרעות הרבות, לא נראה שאף גורם בממשלה וברשויות המדינה לוקח את הנושא לידיים. מספר המתמחים בענף הגריאטריה נמוך וודאי אינו מתאים לדרישה שרק עולה. כאמור, גם אלה שכבר נכנסים להתמחות גריאטרית עובדים בחלקם הגדול כרופאי משפחה.
ענף הגריאטריה לכשעצמו סובל מבעיית חוסר אטרקטיביות, אבל מנגד אין כל תמריץ לרופאים החדשים לבחור דווקא בענף זה ואין טיפוח הכשרתי של הרופאים הקיימים; לא מופנים תקציבים, אין תמריצים כספיים ומי שסובל הוא הציבור.
זה לא הכל: בעשור האחרון נסגרו 80 מוסדות גריאטריים עקב קריסה כלכלית ואין הלימה בין הצרכים לבין הקמת מחלקות חדשות. מעבר לכך, מדווחים על מחסור של מאות מיטות שיקום בתחום הסיעודי בכלל ובפריפריה בפרט. גם בנושא זה, במשרדי האוצר והבריאות לא מרימים את הכפפה כדי לעצור את ההידרדרות.
הנה דוגמה מהמציאות, שממחישה היטב את האבסורד בתחום. לאחרונה הקמנו מרכז חדשני לשיקום ולגריאטריה, שעומד בסטנדרטים גבוהים ביותר. חדשות טובות, תגידו. אבל לצערנו, אנחנו לא מצליחים לפתוח חלק מהמחלקות. למה? כי אנחנו לא מצליחים לגייס כוח אדם מקצועי. התחושה היא שהשאירו אותנו לבד במערכה להתמודד עם התופת.
איך בכל זאת צולחים את המשבר העמוק? חשוב להתמקד בטווח המיידי בכוח האדם הקיים ולהשתמש בו. בנוסף, חייבים להכשיר באופן מיידי ככל הניתן את רופאי המשפחה למקצועות הגריאטריה ובכך לאפשר פתיחת תורים נוספים וטיפול אפקטיבי ואיכותי במבוגרים. מעבר לכך, יש להגדיל את התקציבים לענף ולרכז מאמצים לתכנית לאומית אסטרטגית במשרדי הבריאות והאוצר.
רבותי, כולנו נגיע בסופו של דבר לגיל השלישי, כולנו נהיה שם. אני צופה שבעתיד הלא רחוק, וניצנים של זה כבר רואים עכשיו, רק מי שידו משגת יוכל להרשות לעצמו את הדבר הבסיסי ביותר - טיפול הגון והוגן בשלהי החיים שלנו. נכון, לא רק ענף הגריאטריה בצרות, אבל ניכר שהגיע הזמן לראות צעדים לצמצום היקפי המשבר המאיים על כולנו.
ד"ר גלית קאופמן, מנכ"לית בית בלב (מקבוצת מכבי)
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
