"המכון לרפואה משפטית הגיע לקצה גבול יכולתו"

"עומס המטלות הגדול והלא-פרופורציוני הביא את המכון לרפואה משפטית לקצה גבול יכולתו ומהווה זרז לשחיקה, נשירה ולקושי באיוש של כוח אדם מתאים, ולראיה קיים שיעור גבוה של הפסקת התמחות". כך טוען ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר לקראת הדיון הצפוי להתקיים היום (ג') בוועדת הבריאות של הכנסת בנושא המכון לרפואה משפטית.

במכתב שהעביר ד"ר קוגל ליו"ר ועדת הבריאות, ח"כ אוריאל בוסו, הוא מפרט את עיקרי האתגרים בפעילות המכון ואת הצעדים הנדרשים לתיקון המצב. הדיון בוועדת הבריאות יעסוק בתקצוב, תקני כוח אדם ונוהל הטיפול בנפטרים במכון.

ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר. צילום: דוד כהן/ פלאש 90

המכון לרפואה משפטית הוא גוף ייחודי ויחידי בארץ המספק שירותים כמו חקירה וקביעה של סיבות מוות להליכים משפטיים במקרים של רצח, הריגה ותאונות עבודה; כתיבת חוות דעת ומתן עדות בבית משפט; זיהוי חללים ואלמונים וסיוע באיתור נעדרים; בירור סיבות מוות של תינוקות וצעירים; בדיקות אבהות ושאיבת זרע ממת; בדיקת נפגעי תקיפה מינית וקורבנות אלימות וחקירת תאונות עבודה והתאבדויות.

לדברי ד"ר קוגל, אחד מגורמי הלחץ הגדולים ביותר על פעילות המכון הוא משך זמן הטיפול במנוחים ושחרורם לקבורה במהירות האפשרית. "לצערנו", כותב ד"ר קוגל, "המכון מצוי באי ספיקה ואין באפשרותו לבצע את משימותיו כפי שמצופה ממנו".

ד"ר קוגל מציין כי בשנות פעילותו של המכון התרחבו מטלותיו, בהתאם לגידול באוכלוסיה, החמרה במצב הבטחוני ועלייה בשיעור הפשיעה, וזאת לא בהתאמה למשאבים, לתקציב ולכוח האדם הנדרש לכך.

המכון מטפל מדי שנה בכ-2,000 מקרי מוות, יותר מ-100 בדיקות קליניות של נפגעי תקיפה מינית וכ-700 חוות דעת על פי מסמכים לקביעת קשר סיבתי בין האירוע למוות, אולם מצבת כוח האדם היא מצומצמת ביותר: שמונה מומחים, שני מתמחים, חמישה טכנאי נתיחה, שלוש מזכירות רפואיות, צלם אחד ועו"ס אחת.

"גודלו של המכון הוא 15% מהגודל המקובל למדינה מתקדמת עם אוכלוסיה של עשרה מיליון תושבים", כותב ד"ר קוגל. "בהשוואה למדינות אחרות, בישראל היו צריכים להיות 50 עד 100 מומחים לרפואה משפטית.

"יתרה מזאת", הוא מציין, "כיוון שהמכון הוא מוסד יחיד, לא ניתן לבצע ויסות עומסים. במצב הנוכחי גודלו הזעיר של המכון ביחס לאוכלוסיה וביחס לשירותים שאותם הוא נדרש לספק, וכן עומס המטלות הגדול והלא-פרופורציוני, הביא את המכון לקצה גבול יכולתו ומהווה זרז לשחיקה, נשירה וקושי באיוש של כוח אדם מתאים, ולראיה קיים שיעור גבוה של הפסקת התמחות".

לדברי ד"ר קוגל, מצבת המתמחים במכון עומדת על שני מתמחים בלבד ולהערכתו בעשור הקרוב מצבת הרופאים המשפטיים בישראל לא תגדל בהלימה לגידול האוכלוסיה וצרכיה. "בשנת 2020-21, מספרם של הרופאים המשפטיים עמד על 14 רופאים וכיום עשרה רופאים, ובעוד חודשיים – תשעה", התריע.

ד"ר קוגל טוען כי הבעיה אינה בהקצאת תקנים אלא בקושי באיושם. לדבריו, מתוך 40 סטודנטים וסטז'רים הפוקדים את המכון מדי שנה כדי לבחון אם ברצונם להתמחות בתחום, לא נשאר אף לא אחד. בין הסיבות שהוא מונה: מבנה ישן ומוזנח, תנאי עבודה קשים, שכר שלא עומד בהלימה לקושי העבודה והעומס העצום, כמו גם מעמסה נפשית והיעדר אופק קידום.

עוד הוא מציין כי בניגוד לנהוג בעבר, אין באפשרות המכון לטפל במנוחים באותו יום עבודה ולעתים משפחות נאלצות לדחות את מועד הקבורה.

לצורך שינוי תמונת המצב העגומה, מציג ד"ר קוגל צעדי התערבות מיידים ובין היתר הגדרת המקצוע כמקצוע במצוקה, מתן מענקים בהתאם, שיפור תנאי התגמול של הרופאים המשפטיים, הצמדת ערך כוננות רופא משפטי לכוננות מיון, כמו גם התאמת מפתחות התקינה במכון לגודל ולצורכי האוכלוסיה וקידום תכניות בינוי למכון חדש לצורך שיפור תנאי וסביבת העבודה.