במחקר אשר ממצאיו פורסמו בכתב העת 'Rheumatology', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את הבטיחות והיעילות של טיפול ארוך טווח עם סטרואידים (GCs) במינון נמוך בדלקת מפרקים שגרונית (RA).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה בפרוטוקול PROSPERO של ניסויים אקראיים מבוקרי אינבו וכפולי סמיות אשר השוו בין טיפול עם GCs במינון נמוך (פרדניזון ≤ 7.5 מיליגרם/יום) לבין אינבו במשך שנתיים לכל הפחות. התוצא הראשוני של המחקר היה אירועים חריגים בעקבות הטיפול. החוקרים ערכו מטא-אנליזות של השפעות אקראיות והשתמשו ב-Cochrane RoB וב-GRADE על מנת להעריך את הסיכון להטיה ואת איכות הראיות (QoE: quality of evidence).
באנליזה נכללו שישה ניסויים שונים, המקיפים 1,078 משתתפים בסך הכל. לא נמצאה עדות לסיכון מוגבר לאירועים חריגים בקרב המשתתפים (יחס השיעורים להיארעות 1.08; רווח בר-סמך של 95% 0.86 עד 1.34; p = 0.52). עם זאת, יש לציין כי ה-QoE הייתה נמוכה. לא נמצאה שונות בסיכון לתמותה, לאירועים חריגים חמורים, להפסקת הטיפול עקב אירועים חריגים ולאירועים חריגים מיוחדים בין קבוצת הטיפול לבין קבוצת האינבו (QoE נמוכה מאוד עד בינונית). על אף זאת, נצפתה תדירות גבוהה יותר של זיהומים תחת הטיפול עם GCs (יחס הסיכונים 1.4; 1.19 עד 1.65; QoE בינונית). בכל הנוגע ליתרון טיפולי, נמצאו עדויות באיכות בינונית עד גבוהה לשיפור בפעילות המחלה (DAS28: 0.23- ; 0.43- עד 0.03-), בתפקוד (HAQ 0.09-; 0.18- עד 0.00) ובמדד Larsen (4.61- ; 7.52- עד 1.69-). מבחינת תוצאי יעילות אחרים, כולל מדד Sharp van der Heijde, לא היו עדויות ליתרון בעקבות הטיפול עם GCs.
לסיכום, קיימות עדויות בדרגה נמוכה עד בינונית לכך שטיפול ארוך טווח עם סטרואידים במינון נמוך בחולי RA אינו כרוך בנזק, למעט עלייה בסיכון לזיהומים. יחס הסיכון-תועלת לטיפול ארוך טווח עם סטרואידים במינון נמוך עשוי להיות חיובי, בהתחשב בקיומן של ראיות באיכות בינונית עד גבוהה בכל הנוגע לתכונות משנות מחלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
