במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Rheumatology', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את ההשפעות המגדריות על מאפייני המחלה והשפעת הטיפול בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו אנליזת פוסט-הוק על המחקר הלא-התערבותי האירופאי PsABio אשר נערך על חולי PsA שהחלו לקבל טיפול ביולוגי משנה מחלה (bDMARD: biological disease-modifying anti-rheumatic drug; יוסטקינומאב או מעכב TNFי[TNFi]). באנליזת הפוסט-הוק החוקרים ערכו בדקו את ההבדלים בין גברים לנשים בנוגע להתמדה בטיפול, פעילות המחלה, תוצאים בדיווח המטופלים ובטיחות. ההשוואה נערכה על נתונים מתחילת המחקר, וכן לאחר 6 ו-12 חודשי טיפול.
מהנתונים עולה כי בעת תחילת המחקר, משך המחלה עמד על 6.7 ו-6.9 שנים עבור 512 נשים ו-417 גברים, בהתאמה. הציונים הממוצעים (רווח בר-סמך של 95%) של נשים, לעומת גברים, היו clinical Disease Activity Index for Psoriatic Arthritisי(cDAPSA) 32.3 (30.3;34.2) לעומת 26.8 (24.8;28.9); Health Assessment Questionnaire-Disability Indexי(HAQ-DI) 1.3 (1.2;1.4) לעומת 0.93 (0.86;0.99); ציון כולל של ה-Psoriatic Arthritis Impact of Disease-12י(PsAID-12) 6.0 (5.8;6.2) לעומת 5.1 (4.9;5.3), בהתאמה. מכאן, החוקרים מסיקים כי השיפורים בציונים היו קטנים יותר בנשים לעומת בגברים.
בהשוואת הנתונים לאחר 12 חודשי טיפול נמצא כי 175/303 (57.8%) נשים ו-212/264 (80.3%) גברים הגיעו לרמת פעילות נמוכה של המחלה לפי ה-cDAPSA, וכי 96/285 (33.7%) ו-137/247 (55.5%) הגיעו לפעילות מחלה מינימלית, בהתאמה. ציוני ה-HAQ-DI היו 0.85 (0.77;0.92) לעומת 0.50 (0.43;0.56), וציוני ה-PsAID-12 היו 3.5 (3.3;3.8) לעומת 2.4 (2.2;2.6), בהתאמה. בנוסף, גם ההתמדה בטיפול הייתה נמוכה יותר בקרב נשים לעומת גברים (p = <0.001). הגורם העיקר להפסקת הטיפול היה חוסר יעילות, ללא קשר למין ול-bDMARD.
לסיכום, טרם התחלת הטיפול עם bDMARDs נשים חולות PsA סבלו ממחלה חמורה יותר בהשוואה לגברים, אחוז נמוך יותר מהן הגיעו לאיזון משביע רצון של המחלה, ושיעור נמוך יותר מהן התמידו בטיפול לאחר 12 חודשים. החוקרים מציינים כי הבנה טובה יותר של המנגנונים העומדים בבסיס ההבדלים הללו עשויה לשפר את ניהול הטיפול בנשים עם PsA.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
