בכל שנה כ-1,500 בני אדם מתחילים טיפול בדיאליזה ו/או נזקקים להשתלת כליה. התחלואה והתמותה של חולים אלו גבוהה. 1 מכל 10 מבוגרים יפתח מחלת כליות כרונית במהלך חייו. למרות השכיחות הגבוהה של מחלה זו באוכלוסיה, המודעות לה נמוכה וחולים רבים מאובחנים בשלבים מתקדמים של המחלה, כאשר נגרם כבר נזק בלתי הפיך. כיום, בזכות טיפולים חדשים, ע"י אבחון וטיפול מוקדמים ניתן להאט משמעותית את התקדמות המחלה ולהפחית את הסיכון לתחלואה ותמותה קרדיווסקולרית.  

1 מכל 10 מבוגרים יפתח מחלת כליות כרונית במהלך חייו. ללא טיפול מתאים, המחלה עלולה להתקדם עד לכדי אי ספיקת כליות סופנית, המצריכה טיפול כלייתי חליפי בדיאליזה ו/או השתלת כליה. למרבה הצער, המודעות למחלת כליות כרונית נמוכה, ובהעדר תסמינים בשלבים המוקדמים של המחלה, פעמים רבות החולים מאובחנים בשלבים מתקדמים של המחלה, כאשר קיימת כבר ירידה משמעותית בתפקוד הכליות והנזק בלתי הפיך. מחלת כליות כרונית עלולה להוביל להתפתחות סיבוכים רבים, ובעיקר תחלואה קרדיווסקולרית. לחולים עם מחלת כליות כרונית סיכון של פי 5-10 למות מאירוע לבבי מאשר להגיע לדיאליזה. קבוצות הסיכון העיקריות לפתח מחלת כליות כרונית הן אנשים הסובלים מסוכרת, יתר לחץ דם, השמנה, יתר שומנים בדם וסיפור משפחתי של מחלת כליות.

כיצד מאבחנים מחלת כליות כרונית?

אבחנה של מחלת כליות כרונית נעשית כאשר קיימת עדות לנזק כלייתי בבדיקות מעבדה ו/או הדמייה, או שקיימת ירידה בתפקוד הכליות (eGFR<60ml/min/1.73m2) במשך למעלה מ-3 חודשים.

בדיקות הסקר לאבחון מחלת כליות כרונית כוללות –

  • בדיקת דם לקריאטינין וחישוב eGFR
  • בדיקת שתן כללית
  • בדיקת שתן ליחס אלבומין לקריאטינין (Urinary albumin-creatinine-ratio)

ערכי eGFR<60ml/min/1.73m2 במשך למעלה מ-3 חודשים או נוכחות של חלבון בשתן ב-2 בדיקות לפחות במהלך 3 חודשים, מעידים על מחלת כליות כרונית המצריכה המשך בירור וטיפול. מומלץ לחולים הנמצאים בקבוצות הסיכון לפתח מחלת כליות כרונית לבצע בדיקות סקר לפחות אחת לשנה, ולעיתים אף יותר.

במידה ונעשית אבחנה של מחלת כליות כרונית, יש להעריך את מידת הסיכון של החולה לפתח מחלת כליות מתקדמת וסיבוכים. הערכה זו מתבססת על חומרת הירידה בתפקוד הכליות (eGFR) ונוכחות וחומרת הפרשת החלבון בשתן. כאשר מידת הסיכון גבוהה, יש להפנות את החולה לנפרולוג לצורך המשך הערכה וטיפול.

האם ניתן למנוע את התקדמות מחלת הכליות והתפתחות הסיבוכים שלה?

הטיפול במחלת כליות כרונית הוא מולטי-דיסציפלינרי וכולל שיתוף פעולה של רופא המשפחה, נפרולוג, אחות נפרולוגית, דיאטנית נפרולוגית ורופאים מומחים נוספים לפי הצורך, כמו אנדוקרינולוג/רופא סוכרת, קרדיולוג ועוד.

קיימים היום טיפולים טובים ויעילים שעשויים להאט ואף למנוע את התקדמות מחלת הכליות. בבסיס הטיפול תמיד מומלץ להקפיד על הרגלי חיים בריאים, להפסיק לעשן, להקפיד על פעילות גופנית סדירה, לצמצם צריכה אלכוהול ולהקפיד על תזונה מתאימה. לעיתים יש צורך להגביל את צריכת החלבון בדיאטה, להפחית את כמות הנתרן, האשלגן והזרחן בדיאטה, להקפיד על שתייה מספקת של מים ולעיתים נדרשות הגבלות נוספות. דיאטנית נפרולוגית מומחית תוכל לסייע בהתאמת התזונה המתאימה ספציפית לחולה. בנוסף לשינויים באורח החיים, יש לטפל ולאזן היטב את כל גורמי הסיכון, כגון סוכרת, יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, השמנת יתר וכד'.

מרבית החולים עם מחלת כליות כרונית נזקקים לטיפול במעכבי ACEi או ARBי(Angiotensin receptor blockers), שהוכחו כבר לפני שנים רבות כיעילים בהאטת התקדמות מחלת הכליות. מומלץ להתחיל בטיפול מוקדם ככל שניתן ולתת את המינון המקסימלי הנסבל. בנוסף לטיפול זה לכל חולה עם eGFR> 25ml/min/1.73m2 עם הפרשת חלבון בשתן מעל 200 מ"ג ליממה, מומלץ להתחיל טיפול ב-SGLT2 inhibitor פורסיגה במינון של 10 מ"ג ליום. טיפול זה הוכח במחקר ה-DAPA-CKD כמאט את התקדמות מחלת הכליות ומפחית תחלואה קרדיווסקולרית ואף תמותה של חולים עם מחלת כליות כרונית, גם אלו ללא סוכרת.

הסיבה השכיחה ביותר למחלת כליות כרונית הינה סוכרת. כ-40% מחולי הסוכרת מפתחים פגיעה כלייתית משנית לסוכרת. בשנים האחרונות פותחו יותר ויותר תרופות לטיפול בסוכרת, שהוכיחו יעילות גם בהגנה על הלב ועל הכליות. חולים סוכרתיים עם מחלת כליות כרונית, צריכים לקבל במידת האפשר, שילוב של מטפורמין ו-SGLT2 inhibitor, כמו ג'רדיאנס או פורסיגה. הטיפול במעכבי SGLT2 לא רק מסייע באיזון הסוכרת, אלא גם הוכח כמפחית את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית וכן מאט את התקדמות מחלת הכליות הכרונית. בחולים שלא ניתן לתת תרופות אלו בשל eGFR נמוך או בשל תופעות לוואי, יש לתת טיפול בתרופה ממשפחת GLP1-RA, שגם הראתה יעילות בהגנה מפני תחלואה קרדיווסקולרית והגנה כלייתית, וזאת בנוסף לאיזון טוב של הסוכרת וירידת משקל.

המידע על האפקטים המיטיבים של תרופות אלו הולך ומצטבר, וצפוי כי בשנים הקרובות ייכנסו לשימוש תרופות נוספות, כגון תרופות ממשפחת ה-mineralocorticoid-receptor antagonistsי(MRA), כמו פינרנון, וכן יורחבו אינדיקציות לטיפול בתרופות הקיימות.

מה משמעות מחלת כליות כרונית מתקדמת?

למחלת כליות כרונית מתקדמת השלכות רבות על איכות החיים ואורך החיים של החולים, יחד עם עלויות טיפול גבוהות ונטל משמעותי על מערכת הבריאות הציבורית. במקרים בהם החולה לא מאובחן ומטופל בזמן הוא עלול להגיע למצב של אי ספיקת כליות סופנית ולהזדקק לטיפול בדיאליזה ו/או השתלת כליה. עלות הטיפול בחולי הדיאליזה בישראל גבוהה מאוד ומוערכת בכמיליארד שקלים בשנה. בישראל מטופלים בדיאליזה כ-7,000 חולים בבתי החולים ובקהילה. אבחון מוקדם באמצעים פשוטים, טיפול מוקדם בתרופות יעילות, עשוי למנוע התדרדרות קשה ומסכנת חיים לחולים אלו ובכך גם להפחית את העומס והנטל הכלכלי הגבוה הקשור לתחלואה באי ספיקת כליות מתקדמת. יש בידינו היום את האמצעים המתאימים לדאוג לכך כי אי ספיקת כליות סופנית לא תהיה ברירת המחדל של חולים עם מחלת כליות כרונית.