במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism הציגו החוקרים נתונים שהתקבלו ממחקר ה-LIRAFLAME, במטרה לבחון את ההשערה שטיפול באמצעות לירגלוטייד עשוי לצמצם את רקמת השומן הלבבית.
עוד בעניין דומה
LIRAFLAME הינו מחקר קליני מקביל, כפול סמיות, מבוקר אינבו. במסגרת המחקר 102 משתתפים עם סוכרת מסוג 2 הוקצו באקראי ביחס 1:! לקבלת טיפול בלירגלוטייד במינון 1.8 מ"ג ליום או אינבו למשך 26 שבועות. בזמן הבסיס ובתום הטיפול עברו הנבדקים בדיקת CT, במטרה להעריך את נפח רקמת השומן הלבבית, באמצעות כימות אוטומטי. במאמר המוזכר, דיווחו החוקרים על התוצאות של נקודת הקצה המשנית להערכת שינויים ברקמת השומן הלבבית.
במצב הבסיס, נפח רקמת השומן הלבבית הממוצע (סטיית-תקן) היה דומה בין קבוצת הלירגלוטייד לקבוצת האינבו (232.6 [112.8] לעומת 227.0 [103.2] מ"ל; P = 0.80).
השינוי הממוצע במשקל הגוף עמד על 3.7- (4.8-, 2.6-) ק"ג בקבוצת הלירגלוטייד ו-0.18 (0.76-, 0.40) ק"ג בקבוצת האינבו.
השינוי הממוצע ברקמת השומן הלבבית בסוף הטיפול בהשוואה למצב הבסיס עמד על 11.5- (רווח בר סמך 95%: 17.6-, 5.4-) מ"ל בקבוצת הלירגלוטייד (P < 0.001) ו-0.01 (5.3-, 5.3) מ"ל בקבוצת האינבו (P = 1.00).
תחת טיפול עם לירגלוטייד נצפתה ירידה גדולה יותר באופן מובהק בנפח רקמת השומן הלבבית בהשוואה לקבוצת האינבו (הבדל ממוצע 11.4- [19.4-, 3.3-] מ"ל; P = 0.006), אך לאחר תקנון לשינויים בערך ה-BMI המובהקות אבדה (P = 0.46).
לסיכום, טיפול עם לירגלוטייד במשך 26 שבועות היה קשור לירידה ברקמת השומן הלבבית בהשוואה לאינבו. ההפחתה לא הייתה בלתי תלויה בירידה במשקל, דבר המצביע על כך שלא מדובר בהשפעה ספציפית לתרופה.
מקור:
Rasmussen, IKB et al. Diabetes Obesity and Metabolism. 2021 Aug 13.doi: 10.1111/dom.14516
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
