דעות

הנקודה הארכימדית לשינוי המדיניות הדרוש בהתמודדות עם הקורונה

הדרך להחזיר את הילדים לנתיב החיים הנורמליים אינה בחיסונם מפני מחלה שכמעט אינה פוגעת בהם, בחיסון שטרם הוכחה די הצורך יעילותו ובטיחותו, אלא בהסרת כל ההגבלות מעליהם. ד"ר יואב יחזקאלי מציג את נייר העמדה לחיסוני הילדים של מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה

"הגיעה העת להכיר בערך האמיתי ולא המדומיין של החיסון, להשתחרר מהפחד ולחדול מלהפחיד את הציבור". צילום: תומר נויברג/ פלאש 90

האם איבדנו הרופאים את האומץ לומר: אינני יודע, יש לי ספק? בדיבור על חיסון הילדים התבטא רופא בכיר באומרו: "אני בטוח בהחלטה לחסן ילדים כמו שאני שלם לגמרי עם כל ההחלטות הרפואיות שקיבלתי". האם שכחנו שמשמעות ערך הליבה ברפואה - "ראשית לכל, אל תזיק" - היא להימנע מנקיטת פעולה שיש ספק בנוגע לתועלת ולבטיחות שלה? האם נפלנו גם אנחנו הרופאים בפח הפחד הקיומי ממחלה מידבקת עם Infection fatality rate כולל של 0.2% בלבד, ובילדים עוד הרבה פחות מכך, ונשכחה מאיתנו הגדרתה של בריאות שהיא: רווחה גופנית, נפשית וחברתית, ולא רק היעדר מחלה?

מניהול משבר הקורונה כמעט ונעדר עד היום הדיון המקצועי הפתוח. הגישה הרווחת ברוב המדינות היא גישה של היות הנגיף איום קיומי על האנושות, הערכת סיכונים מקסימליסטית, חשיבה קטסטרופלית והפעלה של תעמולת הפחדה על הציבור הכללי והרפואי. צעדי המנע הדרקוניים שננקטו בשנת הקורונה הראשונה, כגון סגרים וסגירת מערכת החינוך, הוכחו כלא יעילים, וכיום ברור שנזקיהם הקולטרליים, בהזנחה הגופנית והנפשית, בחברה ובכלכלה, עלו על תועלתם.

קשה להבין את ההתעקשות לחסן את מי שאינם בסיכון מקורונה בחיסון חדש בטכנולוגיה חדשנית ועתיר תופעות לוואי, אשר לא ימנע הדבקה, מחלה קלה והחלמה המגנה מפני הדבקה חוזרת התורמת לחסינות הקהילתית

חברי למועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה, התארגנות וולונטרית של רופאים וחוקרים בכירים, סברנו בזמן אמת כי צעדים אלה מיותרים והרסניים, אך משרד הבריאות והממשלה מיאנו להקשיב, ובמקום לבוא כמקובל ברפואה לדיון פתוח, עשו וממשיכים לעשות כל שביכולתם למנוע אותו ואף נוקטים בשיטות של השתקה נגד מי שסבור אחרת.

לחיסון לקורונה שפותח במהירות חשיבות רבה במיגור המגיפה. מהר מאד התברר כי תועלתו בהגנה ממחלה קשה ומתמותה בקבוצות הסיכון למחלה קשה מקורונה (הקשישים והחולים), אך יעילותו במניעת הדבקה דועכת כעבור זמן קצר. התפרצות הגל הרביעי במדינות המחוסנות ביותר בעולם, בהן ישראל, היתה אמורה להביא לתובנה הזו ולהכרה כי בזכות ההגנה על מי שבסיכון הקורונה הפכה לעוד מחלה שאפשר לחיות לצידה כמחלות רבות אחרות. קשה להבין על כן את ההתעקשות לחסן את מי שאינם בסיכון מקורונה בחיסון חדש בטכנולוגיה חדשנית ועתיר תופעות לוואי, אשר לא ימנע הדבקה, מחלה קלה והחלמה המגנה מפני הדבקה חוזרת התורמת לחסינות הקהילתית.

הגיע הזמן לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסנו, לשנות את התפישה התודעתית של המחלה, להכיר בערך האמיתי ולא המדומיין של החיסון, להשתחרר מהפחד ולחדול מלהפחיד את הציבור, לעשות מה שצריך ולא לעשות את מה שלא צריך, ולחזור לחיים

מעל 8,000 נפטרים מקורונה אינם סיפור הצלחה של מדינה עם אוכלוסיה צעירה ומערכת בריאות מעולה. ההתעלמות ממנגנון ההדבקה האווירני והסימפטומטי של הנגיף, מהפגיעה הדיפרנציאלית שלו במבוגרים, מטיפולים תרופתיים למחלה ומהצורך לתגבר את יכולות הטיפול הנמרץ ולהקים מערך אשפוז בית, הובילו את הרשויות בארץ ובעולם להישבות בקונספציה שגויה של סגרים, הגדרות מוטעות של "מאומת" ומחלה קשה, בדיקות המוניות לאסימפטומטים ובידודים אינסופיים, עטיית מסיכות בציבור, וכעת גם חיסון ילדים שאינם בסיכון והפרדה חסרת הגיון רפואי של מחוסנים מלא מחוסנים עם האשליה שזה הפתרון האולטימטיבי.

רבים מאיתנו אינם מודעים לכך, אבל מדיניות משרד הבריאות רחוקה מלהיות הקונצנזוס בעולם הרפואי והמדעי. הגיע הזמן לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסנו, לשנות את התפישה התודעתית של המחלה, להכיר בערך האמיתי ולא המדומיין של החיסון, להשתחרר מהפחד ולחדול מלהפחיד את הציבור, לעשות מה שצריך ולא לעשות את מה שלא צריך, ולחזור לחיים. מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה גיבשה תכנית אופרטיבית, מבוססת מחקר וידע, המאפשרת זאת ונמנעת מלחזור על טעויות העבר וההווה.

מי ייתן ודיון פתוח ופומבי בנושא הצורך וההצדקה לחיסון הילדים לקורונה, דיון הכרחי שאותו אנחנו מבקשים לייצר באמצעות נייר העמדה המצורף, יהיה הנקודה הארכימדית לשינוי המדיניות הדרוש. לדברים משמעות חשובה גם בנוגע לערכי בסיס ברפואה: חזרה מהנחיות שרירותיות ומפטרנליזם שקנו להם אחיזה בימי הקורונה לענווה, לדיון המקצועי, לספקות שברפואה הקלינית ולאוטונומיה של המטופל, ואולי יותר מכל חזרה להכרה שחולי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, שדיינו במניעת מחלה קשה ותמותה בעזרת החיסון, ושחובת הזהירות וחמלה הם לב העשייה.

הילדים והנוער, מהם נמנעה במשך זמן רב מדי ושלא לצורך אינטראקציה אנושית, נפגעו יותר מכל. הדרך להחזירם לנתיב החיים הנורמליים אינה בחיסונם הכפוי למעשה מפני מחלה שכמעט אינה פוגעת בהם, בחיסון שטרם הוכחה די הצורך יעילותו ובטיחותו, אלא בהסרת כל ההגבלות מעליהם.

לנייר העמדה בנושא חיסוני הילדים של מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה - ליחצו כאן.

נושאים קשורים:  ד"ר יואב יחזקאלי,  חיסון לקורונה,  חיסון ילדים,  מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה,  משרד הבריאות,  דעות,  חדשות
תגובות
28.11.2021, 22:44

מלים כדורבנות
תעזבו את הילדים והצעירים
הקורונה מחלה דפרנציאלית , טפלו בה באופן דפרנציאלי .
די עם העונשים הקולקטיביים לכלל האוכלוסיה . תשמרו על אוכלוסיה בסיכון , תפתחו מערך טיפול ביתי, חיזוק מערכת הבריאות , איוש תקנים רפואים סעודיים.

30.11.2021, 23:28

כתבה חשובה ביותר
מקווה שעוד רופאים יצטרפו לקריאה להפסיק לאלתר את חיסוני הילדים

תודה רבה על הדאגה הכנה לגורלם של הילדים, להתפתחותם ולבריאותם. הילדים הם הקורבנות השקטים של המדיניות בנושא הקורונה בשנתיים האחרונות. הכרחי כעת להחזירם לשגרה המבוססת על המידע שהצטבר עד כה - ילדים אינם המנוע של המגפה ואינם נפגעים באופן משמעותי מהמחלה. יש להסיר מהם את ההגבלות ולהמנע מתמריצים בלתי רלוונטיים לחיסונם (תו ירוק).

אנונימי/ת
03.12.2021, 01:41

חזק ואמץ ד״ר יחזקאלי.
דרוש אומץ (מסתבר) לומר ׳אינני בטוח׳ או ׳סליחה טעינו׳..
תוהה אם מישהו אי פעם יתנצל בפני הילדים על החרדות והבדידות שפיתחו בשנתיים האלו בשם ׳בריאות הציבור׳.

10.12.2021, 10:16

פחות פופוליזם ויותר קריאה, ולו גם שטחית, היו עוזרות. לקח דקה של חיפוש ואופס הנה מה שחושבים אירגוני רופאים ומה המידע. דוגמית כאן בקישור גבי ארה\"ב, הנתונים עדכניים.
https://www.aap.org/en/pages/2019-novel-coronavirus-covid-19-infections/children-and-covid-19-state-level-data-report/