ישנה סברה כי גרייה מוחית בזרם ישיר (tDCS-Transcranial Direct Current Stimulation) מעל הקורטקס המוטורי הראשי (M1) וה- Dorsolateral Prefrontal Cortex משפרת כאב ותסמינים אחרים של פיברומיאלגיה. זאת על אף שמידת היעילות של טיפול עם גרייה מוחית, כמו גם המטרות המיטביות לצורך הגירוי, עדיין אינן מבוססות מספיק.
עוד בעניין דומה
במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Pain Journal, חוקרים ניסו לאתר את האזור המיטבי לשם הגירוי המוחי באמצעות השוואה של שני האזורים המוכרים לצורך הטיפול, ובנוסף להם להוסיף אזור חדש בכל הנוגע לטיפול בכאב: ה-Operculo Insular Cortex. לצורך המחקר גויסו באופן אקראי 130 נשים הסובלות מפיברומיאלגיה.
הנשים שהשתתפו במחקר חולקו ל-4 קבוצות טיפול, לפי אזור מתן הגרייה החשמלית: M1, Dorsolateral Prefrontal Cortex, Operculo Insular Cortex וטיפול מזויף (אינבו). כל מטופלת קיבלה טיפול עם גרייה מוחית בזרם ישר, 2 מיליאמפר anodal, במשך 15-20 דקות. הטיפול מוקם מעל ההמיספרה השמאלית.
התוצא העיקרי שנבדק במחקר היה עוצמת הכאב, והתוצאים המשניים היו שאר התסמינים העיקריים של פיברומיאלגיה (תשישות, מצב רוח, הפרעות קוגניציה ושינה, והיפראלגזיה שנמדדה באמצעות סף לחץ כאב). החוקרים ביצעו הערכה ב-3 נקודות זמן שונות (טרם הטיפול, מיד אחריו, וחצי שנה לאחר הטיפול).
בניתוח שונות עם מודלים ליניאריים מעורבים נראו השפעות מובהקות כתוצאה מהטיפול לאורך תקופות הזמן השונות. ההשפעות נצפו הן בתחושת הכאב הקליני, והן על המשתנים הנוספים: תשישות, הפרעות קוגניציה ושינה, וכאב מושרה באופן ניסויי (experimental pain). ההשפעות המובהקות שנצפו היו ללא קשר לקבוצות הניסוי.
בכל הנוגע למצב רוח, 3 הקבוצות שקיבלו טיפול בפועל הראו שיפור משמעותי בחרדה ובדיכאון לעומת קבוצת הטיפול המזויף.
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מספקים הוכחה על אפקט האינבו ותומכים בשימוש בגרייה מוחית בזרם ישיר להפרעות מצב רוח, אך בו בעת, התוצאות מאתגרות את יעילות הטיפול בפיברומיאלגיה באמצעות גרייה מוחית.
מקור: