מחקרים

האם עדיף להשתמש במינון נמוך של ריטוקסימאב לטיפול בטרשת נפוצה?

חוקרים בחנו את ההשפעה של ירידה במינון ריטוקסימאב על יציבות המחלה בקרב חולי טרשת נפוצה, ומצאו כי מינון מופחת יעיל באותה מידה, ומקטין את הסיכון לזיהומים

נטילת טבליות תרופה (צילום: אילוסטרציה)

מחקרים בשלב II ומחקרי תצפית תומכים בשימוש בריטוקסימאב (rituximab) לטיפול בטרשת נפוצה. טרם נערכו פרוטוקולים מקובלים לטיפול, אך מחקרים מצביעים על יעילות דומה תחת משטר של טיפול במינון נמוך ובמינון גבוה.

במחקר שפורסם בכתב העת Multiple Sclerosis Journal העריכו החוקרים את היעילות והבטיחות של טיפול עם ריטוקסימאב בטרשת נפוצה תחת הפחתת המינון מ-1,000 ל-500 מ"ג / 6 חודשים.

המטופלים שהשתתפו במחקר עברו מריטוקסימאב 1,000 ל-500 מ"ג / 6 חודשים ונותרו במעקב באופן פרוספקטיבי למשך 12 חודשים. לאחר זמן זה ניתחו החוקרים את הישנות המחלה, רמת המוגבלות, הופעת נגעים בהדמיית MRI של המוח/ חוט השדרה, ריכוז ה-NfL בסרום, רמת תאי ה-B מסוג CD19+ וריכוז נוגדני ה-IgG.

במחקר נכללו 59 מטופלים, מתוכם 37 סבלו ממחלה התקפית-הפוגתית, ו-22 סבלו ממחלה מתקדמת משנית. במהלך תקופת המעקב לא אירעו הישנויות, ולא נמצא הבדל בסולם ה-expanded disability status scaleי(EDSS) בין המצב הבסיסי (4 [2.5-4.5]) למצב לאחר 12 חודשים (3.5 [2.5-5.5], p = 0.284).

בסך הכולל, שלושה נגעי T2 חדשים הופיעו במהלך תקופת המעקב. ריכוז ה-NfL היה יציב בין מצב הבסיס (7.9 [5.9-45.2] פיקו-גרם/ מ"ל) והמצב לאחר 12 חודשים (9.1 [5.9-21.3] פיקו-גרם/ מ"ל, p = 0.120). ריכוז ה-IgG היה נמוך יותר תחת עומס רב יותר של ריטוקסימאב (מקדם = 0.439-, p= 0.041). חולים עם חסר ב- IgG היו בסיכון גבוה יותר לזיהומים (יחס סיכונים [OR] 6.27, רווח בר-סמך [CI] 95%: 1.71-22.9, p = 0.005).

לסיכום, הפחתה של מינון הריטוקסימאב מ-1,000 ל-500 מ"ג / 6 חודשים הוא בטוח, מביא ליציבות קלינית ורדיולוגית ואינו משפיע על ריכוז ה-NfL בסרום לאחר 12 חודשים. עומס גבוה של ריטוקסימאב משפיע באופן שלילי על ריכוז ה-IgG, וחולים עם חסר IgG נמצאים בסיכון גבוה יותר לזיהומים.

מקור: 

Disanto, G et al. Multiple Sclerosis. 2021 Jul;27(8):1230-1239.doi: 10.1177/1352458520952036.

נושאים קשורים:  מחקרים,  טרשת נפוצה,  ריטוקסימאב,  הפחתת מינון
תגובות