כאב נוירופתי הינו לקות שכיחה הנגרמת כתוצאה מעוררות עצבית מופרז עקב פגיעה במערכת העצבים. השינויים הפתופיזיולוגיים העומדים בבסיס ההופעה הראשונית והשימור של הכאב הנוירופתי מצריכים שינויים ברמת השעתוק. שינויים אלה כוללים השראה של נוירו-מודולטורים מעודדי דלקת, ושינויים בביטוי של תעלות יונים ושל גורמים נוספים האחראים לקביעת פוטנציאל הממברנה של תאי עצבי. ממחקרים קודמים עלה כי עיכוב של חלבוני BET הביא לירידה ברמת הדלקת העצבית, לאחר פגיעה בחוט השדרה.
עוד בעניין דומה
במחקר שפורסם בכתב העת The Journal of Pain בחנו החוקרים האם עיכוב של חלבוני BET עשוי להשפיע על רמת הדלקת העצבית גם לאחר פגיעה עצבית היקפית, והאם העיכוב ישפיע לטובה על העירור העצבי ועל תחושת הכאב הנוירופתית.
לצורך זה, החוקרים גרמו לפגיעת SNIי(spared nerve injury) בעכברות C57BL/6, וטיפלו בהן באמצעות JQ1, מעכב חלבוני BET, או באמצעות נשא מלאכותי (vehicle). לאחר מכן עברו העכברות בדיקות אלקטרו-פיזיולוגיות ואלגסימטריה, ובחנו את ההשפעות של טיפול עם JQ1 לאחר פגיעה עצבית על הדלקת העצבית ועל הביטוי של רכיבים עצביים החיוניים לשמירה על פוטנציאל הממברנה של האקסון.
החוקרים מצאו כי טיפול ב-JQ1 השפיע על העירור העצבי ועל ההיפראלגזיה המכנית לאחר SNI, בקרב עכברות המעבדה. עיכוב חלבון BET ההביא לוויסות של ביטוי הציטוקינים ולהפחתת הפעילות של תאי המיקרוגליה בתגובה לפגיעה.
הטיפול עם JQ1 הביא גם לשינוי בביטוי של תעלות היונים SCN3A, SCN9A, KCNA1, KCNQ2, KCNQ3, HCN1 ו-HCN2, וכן לשינוי בהתבטאות של תת-יחידות של משאבת ה-Na+/K+ ATPase.
לסיכום, שניהם, השעתוק העצבי וכן הדלקת, עשויים להוות המנגנונים אפיגנטיים האחראים להפחתת העירור וההיפראלגזיה הנצפים לאחר עיכוב BET. ממילא, עיכוב חלבוני BET הינו טיפול מבטיח להפחתת כאבים נוירופתיים לאחר פגיעה עצבית.
מקור: