דעות

הרחובות בוערים - כך נרפא את החברה הישראלית הפצועה

איך קרה שאחרי תחושת שותפות גורל במהלך מגיפת הקורונה, הרחובות בוערים? יש מי שמנסים לטעון היום כי זוהי הוכחה ניצחת לכך שהשותפות היא אשליה, אבל אלה הגורמים שמתעקשים לגזור עלינו לחיות על חרבנו

עצרת סולידריות של צוותים יהודים וערבים ברמב"ם: "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים". צילום: דוברות רמב"ם

רבי משה בן מימון, הלוא הוא הרמב"ם, כתב בתפילת הרופא: "אמץ וחזק כוחות גופי ונפשי להיות תמיד מוכן להושיע לדל ולעשיר, לטוב ולרע, לאוהב ולשונא, וכי אראה תמיד בחולה רק את האדם". בשבועת הרופא העברי, שהיא גלגול מאוחר של שבועת היפוקרטס, נאמר: "ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם גר אם נכרי ואם אזרח אם נקלה ואם נכבד".

ובאמת, הרופאות והרופאים לא רק נשבעים באמצעות המילים הללו, אלא עובדים וחיים על פיהן. מערכת הבריאות הישראלית מהווה שמורה בטוחה של דו-קיום, חממה של שפיות והכלה, מקום עבודה של אנשים למען אנשים. אנחנו לא שואלים אף פעם מיהו יהודי ומיהו מוסלמי, מיהו נוצרי או מי הוא דרוזי - לא בחדר המיון ולא במרפאה - לא משנה אם זה מטופל או מטופלת, רופא או רופאה, אח או אחות. עבדנו כתף אל כתף בימים נפיצים של פיגועים קשים, בזמן אסונות ולאחרונה בעת מגיפה עולמית של פעם במאה שנים - ונמשיך לעבוד כתף אל כתף גם בכל יום אחר.

אני מבקש מהציבור ומנבחרי הציבור להביט אל תוך השמורה של מערכת הבריאות ולהביא ממנה קצת לכל פינת רחוב. להביא את הסובלנות, את הטוב, את החמלה, את הרגישות, את ההכלה ואת השוויון

איני מתיימר בכוחי הדל לפתור את המשבר העמוק שפוקד את החברה הישראלית, אבל אני כן מבקש מהציבור ומנבחרי הציבור להביט אל תוך השמורה הזאת של מערכת הבריאות ולהביא ממנה קצת לכל פינת רחוב. להביא את הסובלנות, את הטוב, את החמלה, את הרגישות, את ההכלה ואת השוויון. אדם לא צריך להיות חולה כדי שנראה את האדם שבו, אליבא דרמב"ם – אדם הוא אדם הוא אדם.

בשנה האחרונה חווינו על בשרינו מגיפה קשה שגבתה קורבנות רבים. אבל לצד הקושי והמורכבות, גילינו גם דברים טובים על עצמנו. נגיף חדש ומתעתע תקף אותנו בלי הבחנה והפך את כולנו לשותפי גורל. תלויים באותה מסיכה, באותם כללי ריחוק ובעיקר באותה ערבות הדדית שלאורה הקמנו את המדינה הזאת.

האח המוסלמי בבית החולים העמק נשא תפילה אחרונה ליד מיטתו של חולה יהודי כשהבין שבני משפחתו לא יספיקו להגיע לפני מותו. בלי להסס נעמד מעל ראשו ואמר "שמע ישראל"

מקום שלא ראינו בו מנהיגים, ראינו אנשים, מושיטים יד. עוזרים איש לרעהו. התרגשתי במיוחד לשמוע על מאהר אברהים, האח המוסלמי בבית החולים העמק, שנשא תפילה אחרונה ליד מיטתו של חולה יהודי. הוא סיפר שעשה זאת כשהבין שבני משפחתו לא יספיקו להגיע לפני מותו. אז בלי להסס נעמד מעל ראשו ואמר: "שמע ישראל".

איך קרה שאחרי אותה תחושת שותפות גורל, הרחובות בוערים? יש מי שמנסים לטעון היום כי זוהי הוכחה ניצחת לכך שהשותפות היא אשליה, אבל אלה אותם גורמים שמתעקשים לגזור עלינו לחיות על חרבנו. זהו אותו קומץ קיצוניים משני הצדדים שמלבים אש מסוכנת בין יהודים וערבים, מאיימים לפגוע ברקמה העדינה ממילא שעוטפת אותנו בשגרה. זוהי העת של הרוב הדומם. עליו להשמיע קול ברור ולפיו יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים.

מערכת הבריאות יכולה וצריכה לשמש כמגדלור המאיר ערכים של שפיות, הכלה ושוויון, עבור כלל הישראלים באשר הם. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום

אני גאה בכך שמסר הפיוס יוצא בימים האחרונים מבתי החולים. אני רואה רופאים ורופאות, אחים ואחיות, משלבים ידיים ושרים "עוד יבוא שלום עלינו". מערכת הבריאות יכולה וצריכה לשמש כמגדלור המאיר ערכים של שפיות, הכלה ושוויון, עבור כלל הישראלים באשר הם. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום.

פרופ' ציון חגי הוא יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל

(המאמר התפרסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות")

נושאים קשורים:  דעות,  פרופ' ציון חגי,  המגזר הערבי,  חדשות,  מערכת הבריאות
תגובות
אנונימי/ת
18.05.2021, 17:38

השותפות במע' הבריאות אכן אשליה.
יחסי העבודה בין יהודים לערבים הם בעיקר קורקטיים ותו לא.
מתחת לפני השטח השנאה מבעבעת ומתפרצת הן בעתות משבר לאומי והן במקרים פרטיים (לדוגמה כשצריך לפטר או להעניש ביומיום עובד ערבי).

בתור דובר ערבית - שומעים הרבה מאד להג לאומני ואנטישמי אלים כשהמשמיעים מדברים בינם לבין עצמם ובטוחים שאיש לא מבין אותם. וכן, הדבר נכון גם לגבי רופאים וממש לא מוגבל לעובדי התחזוקה/שינוע וכד'.

על השתוללות לאומנית פרועה - משלמים מחיר כבד.
עכשיו, כשמתחילים לעבד את המציאות ומבינים שהפרנסה עלולה להיפגע - צריך הרבה יותר מצילומים משותפים וסיסמאות נבובות.
למען הסר ספק - אינני איש ימין ואני מתעב גזענים כמו בן-גביר ושות'.

אנונימי/ת
21.05.2021, 15:31

לצערי אתה צודק במאה אחוז, וכמוך אני אני אשת מרכז שמאל.

אנונימי/ת
18.05.2021, 19:47

מסכים עם כל מילה של המגיב מ 17:38 ואף מדגיש שאין שום פתרון למצב.
הבעיה טמונה אי שם בתכנית החלוקה שהערבים דאז סרבו לקבלה ופתחו במעשי איבה. איך זה נגמר אנו יודעים - הם הפסידו במלחמה ולכן יום העצמאות הוא יום הנכבה עבורם. הם מרגישים שגנבנו להם את המדינה.
שום דבר לא יכול לפצות על צריבת ההפסד הזה. גם היום רובם עדיין מקווים ומאמינים שמדינת ישראל היא דבר זמני. הם מצויים בדיסונס שלא מאפשר להם להזדהות עם הרעיון של מדינת ישראל כבית לאומי ליהודים.
מי שתורם לכך בין היתר זה אונרא שקבעה הגדרות מיוחדות לפליטים פלסטינאים, בין היתר הפכו אותה לתכונה תורשתית.
אני לא אומר את זה כביקורת. סביר להניח שאילו נולדתי ערבי הייתי מרגיש אותו דבר.

אנונימי/ת
20.05.2021, 00:02

זו אשליה. לכל אחד יש את הזהות שלו, זה המדים שמוחקים את הזהות הפרטית של בן אדם בבית חולים. כל הטאטוא מתחת לשטיח לא תואמת למאבק בשנאה הגועשת בחוץ

אנונימי/ת
21.05.2021, 09:52

הדבר הגרוע ביותר הוא כיסוי וטאטוא של בעיה עמוקה והצגת "עסקים כרגיל" . משול הדבר לסגירת פצע מזוהם בתפרים גסים וציפייה להחלמה. אם יש מורסה , ויש פה מורסה, צריך לגלות אותה, להכיר בה ולטפל בה . יש להבין מהיכן באה ומה הגורמים לה. תמונות מדוברות רמב"ם זה נחמד אבל בינן לבין המציאות ברמב"ם בפרט ובארץ בכלל אין כל קשר. צר לי להשבית שמחות אבל דו קיום לא יכול להתרחש כל עוד קיים עוול נוראי, כן, גם במערכת הבריאות ואפילו ברמב"ם.

פרופ׳ חגי הניכבד. אל תנסה לטייח ולכבס. במדינת ישראל 2021 נערך פוגרום ערבי ביהודים בנוסח 1936. אין לזה שם אחר. הייתי מוכן לסלוח ולשכוח את קומץ הפורעים הקטן. מה גם שהמישטרה/שב״כ מצאו שחלקם הגדול של העצורים הערבים הם בעלי עבר פלילי. מה שמפריע לי מאוד שהחברה הערבית הישראלית התעטפה בשקט נוראי. איש לא קם מהם להוקיע את הפורעים ולגנות אותם מכל מיסגד ומעל כל תכנית פטפטת בטלויזיה. קשה גם לבלוע את דברי המפכל הכושל וערוצי הטלויזיה שמאשימים את היהודים ומחפשים איזון. וקשה גם להסכים לתגובה המסורסת שלך בנוסח PC.

27.05.2021, 11:59

אין כאן מורסה ואין כאן ניסיון להסתרה. במרבית מוסדות הבריאות שומרים על יחסי עבודה תקינים ודואגים שלא לערב דעות פוליטיות בעבודה הרפואית. בזכות זאת עובדים זה בצד זה יהודים, ערבים, דרוזים ונוצרים בכל מקום בישראל. מתחים קיימים בכל עת, בפרט בימי אירועים ביטחוניים כמו במלחמה האחרונה. מתחים ומחלוקת קיימים גם בקרב יהודים לבין עצמם (לדוגמה בנושאי דת ומדינה). אם נשמור על שיח מכובד בין אנשי מקצועות הבריאות (ד"ר עודד בן חיים, זה בשבילך!) נמלא את שליחותנו באופן מוסרי ונכון יותר.