לאחרונה התבשרנו שלאחר מחקר קצר של כחודשיים בכ-2,000 בני 12-16, החיסון לקורונה של חברת פייזר נמצא יעיל ובטוח ויוגש ל-FDA לקבלת היתר לשימוש בחירום (EUA ) כפי שהתקבל לגבי האוכלוסיה הבוגרת.
זה הזמן לדיון מקצועי וציבורי פתוח ושקוף על הצורך הרפואי והאפידמיולוגי בחיסון ילדים ועל ההצדקה האתית לכך. ציבורי פתוח ושקוף כשמו כן הוא: לא בוועדות יועצות למשרד הבריאות או בוועדי איגודים מקצועיים בלבד. נראה שבלי דיון כזה אנחנו, הרופאים בישראל, בסכנה ממשית להפוך מאנשי מקצוע חושבים ואוטונומיים, הפועלים על פי מיטב הידע המקובל בעולם, לעדר צייתן הממשיך לאמור הן להנחיות ממשלתיות חסרות הגיון מקצועי הנעשות תחת חיסיון ל-30 שנה.
לקראת הדיון אבקש להניח כאן כמה שאלות להן יש מקום לתשובות ממשרד הבריאות:
1. למזלנו, ילדים עמידים למחלת הקורונה. המחלה בקרבם לרוב אי תסמינית או קלה, התמותה אפסית ותופעות לוואי ארוכות טווח הן נדירות מאוד. זו אינה חצבת, חזרת או אפילו שפעת הפוגעות יותר בילדים ומצריכות את חיסונם.
מנגד, אוכלוסית הסיכון לקורונה בישראל ברובה הגדול כבר מחוסנת ומוגנת בחיסון יעיל (יש עוד מה לעשות בקרב מבוגרים במגזר החרדי והערבי כדי להעלות את שיעור ההתחסנות). מה, אם כן, הצורך הרפואי והאפידמיולוגי לחסן ילדים לקורונה?
אם התשובה היא הגעה לחסינות עדר, הרי שיש להניח על כפות המאזניים את הסיכוי הקלוש לכך אל מול הצורך הרפואי שאינו ברור כלל ועיקר. אשר לחסינות הקהילתית, נראה שיש כבר רמה מסוימת של חסינות כזו בארץ כתוצאה מהדבקה טבעית ומהחיסון, והראיה היא הקיטון בתחלואה. גם אם יהפוך נגיף הקורונה לאנדמי וימשיך להתפרץ מעת לעת, מה שייתכן שיקרה, חיסון אוכלוסיות הסיכון מגן עלינו מההשלכות הקשות של אשפוז ותמותה.
להזכיר, עומס על מערכת הבריאות היה הצידוק להטלת שלושה סגרים כלליים. העומס הזה, כידוע, מקורו בתחלואה הקשה באוכלוסיות הסיכון ולא מתחלואה או מהדבקה של אנשים צעירים ובריאים.
לאחר שמרבית האוכלוסיה רכשה חסינות טבעית או מלאכותית והמבוגרים מחוסנים, אין צורך לחסן את הילדים לשם כך, לבדוק אותם כל כמה ימים או להכניס כיתות שלמות לבידודים מיותרים
כיוון שהורדנו את הסכנה של תחלואה קשה ותמותה מסדר היום על ידי החיסון המבורך של אוכלוסיות הסיכון, הצידוק (או יותר נכון התירוץ, כיוון שמערכת הבריאות בארץ לא היתה בשום שלב בסכנת קריסה, למרות התעמולה בנושא וכפי שנקבע בדו"ח ביניים של ועדה של משרד הבריאות) של חשש מעומס וצורך חוזר בסגר יורד מסדר היום.
חזרה לשגרה סבירה, כולל פתיחה מלאה של מערכת החינוך בכל הגילים, תוך ניטור ועירנות מתמידים, אפשרית כבר היום, לאחר שמרבית האוכלוסיה רכשה חסינות טבעית או מלאכותית והמבוגרים מחוסנים, ואין צורך לחסן את הילדים לשם כך, לבדוק אותם כל כמה ימים או להכניס כיתות שלמות לבידודים מיותרים.
לא זאת אף זו, העדויות שהחיסון לא רק מונע מחלה קשה ותמותה אלא גם מונע הדבקה הן לפי שעה ראשוניות בלבד.
ברור כי תופעות לוואי לא שכיחות, מסוכנות או ארוכות טווח אינן ניתנות לגילוי במחקר קטן וקצר כפי שנעשה בילדים, אלא בחיסון של מיליונים או מאות אלפים
אם כן, הצורך הרפואי והאפידמיולוגי בחיסון ילדים אינו מבוסס. אם התשובה לשאלה היא שזו ההתחייבות של מדינת ישראל בהסכם עם יצרנית החיסון (מטרת הפרויקט היא כזכור לבדוק מה הסף הדרוש להגעה לחסינות עדר), ובכן במקרה כזה על האחראים להסכם יהיה לתת דין וחשבון לציבור.
2. האם קיימת הצדקה אתית לחסן אוכלוסיה רחבה של ילדים, עם הסיכון לתופעות לואי, בהיעדר מחקר רחב היקף לטווח ארוך בחיסון בטכנולוגיה חדשנית שאינו מאושר על ידי ה-FDA אלא תחת היתר שימוש בחירום?
מחקר ב-2,000 נסיינים פירושו ש-1,000 בלבד קיבלו את החיסון ולא פלסבו. בנסיינים מקבוצת הגיל 15-16 היה רק מקרה אחד של הדבקה. גם אם נקבל ונברך על תוצאות המחקר בילדים, הרי שברור כי תופעות לוואי לא שכיחות, מסוכנות או ארוכות טווח אינן ניתנות לגילוי במחקר קטן וקצר, אלא בחיסון של מליונים או מאות אלפים. באין סיכון לילדים מקורונה, האם מוצדק מבחינה מוסרית ואתית לחשוף אותם לסיכון מתופעות לוואי רק בשביל להגן על מבוגרים שהם במילא מחוסנים ומוגנים?
ההבנה העמוקה של משמעות העיקרון של "ראשית לכל, לא להזיק" מיטשטשת במשבר הקורונה לא רק בעניין חיסון הילדים.
הטלת סגרים דרקונים כדי לצמצם את התחלואה מקורונה, תוך התעלמות קובעי המדיניות מהתוצאות הקשות של הסגרים לבריאות הציבור, לחברה ולמשק, מבטאת לא רק ליקוי בהערכת הסיכונים והיעדר פרספקטיבה רחבה אלא גם התעלמות וזלזול בכלל הזה.
הנזק שגרמו הסגרים באובדן שנות חיים מהבדידות, הדיכאון, החרדה, ההזנחה של האבחון והטיפול במחלות כרוניות וקשות, הפרעות האכילה, ההתמכרויות, ההשמנה והחזרה לעשן, קשה יותר מהנזק הרב שגרם הנגיף על פי עבודות רבות.
גם אם יאושר החיסון, קבלתו, כידוע, אינה בגדר חובה, וכמקובל בעולם ועל פי תנאי היתר החירום שניתן לו (EUA) על ידי ה-FDA, אין לכפות את קבלתו בשום דרך ישירה או עקיפה. ישראל היא המדינה היחידה בעולם הכופה היום בפועל את החיסון באמצעות התו הירוק.
עוד בטרם התפרסם המחקר בילדים לבקרת עמיתים ובטרם אמר ה-FDA דבר, כבר נשמע מרופאים ומפוליטיקאים בארץ (שילוב מעניין) פרץ של שמחה והתלהבות לחיסון הילדים
ככל שהדבר נוגע לאנשים צעירים ובריאים שהסיכון עבורם ממחלת הקורונה נמוך ביותר, אין לכך כל הצדקה. חזקה על ההורים שיפעילו חשיבה ושיקול דעת מעמיקים בנושא.
עוד בטרם התפרסם המחקר בילדים לבקרת עמיתים ובטרם אמר ה-FDA דבר, כבר נשמע מרופאים ומפוליטיקאים בארץ (שילוב מעניין) פרץ של שמחה והתלהבות לחיסון הילדים. לנוכח כל האמור לעיל, אבקש לשאול: האם נשכחו ערכי יסוד ברפואה? האם ירדנו מהפסים?
אמון הציבור במערכת הבריאות ואמון המטופלים ברופאות.ים, שאנו נזהרים קלה כחמורה בחובת הזהירות המוטלת עלינו, נתונים בסכנה. האמון הקריטי הזה צריך להיות חשוב לראשי המערכת יותר מאשר למנוע עוד כמה מקרי מחלה קלים בילדים.
אם נותרנו חברה ומערכת רפואית חושבת, חומלת ונאורה, אי אפשר שהמלצה על חיסון ילדים תתקבל בקלות דעת ולא תזכה לעצירה, לדיון ולבירור מעמיק, נוקב ושקוף.
הכותב הוא רופא משפחה עצמאי, מומחה ברפואה פנימית ובמינהל רפואי; מרצה בתכנית לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב; כיהן כסגן מנהל בית חולים, כרופא מחוזי וכמנהל מחוז ומנהל אגף בקופות חולים