מגזין

"הגל השני שונה. לא בגלל הקורונה אלא בגללנו"

פרופ' ארנון אפק, המשנה למנהל "שיבא" וחבר בצוות היועצים של פרופ' גמזו, מסביר איך ניתן להוריד את שיעורי ההדבקה ולהגיע מוכנים לחורף ומעיד מה בעיקר מדאיג אותו. כתבה 2 בסדרת "מנהלי בתי חולים בקורונה"

פרופ' ארנון אפק, המשנה למנהל המרכז הרפואי שיבא. "ממליץ לכולם שנעבור להידברות". צילום: דוברות בית החולים

בתחילת שנת 2020, העולם השתנה וחיינו התהפכו. עם פרוץ מגיפת הקורונה, פעולות שהיו מובנות מאליהן הפכו בן רגע לבלתי אפשריות, החל מהיכולת לטוס בחופשיות, דרך בילוי במסעדות ובתיאטראות וכלה בארוחות משפחתיות מבלי לחשוש כי אבא או אמא הקשישים יחלו חלילה בגללנו.

החיים השתנו גם ב"שיבא". ממרכז רפואי שהיה עסוק במתן טיפולים רפואיים מהמתקדמים ביותר, הפכנו בבת אחת להיות הגוף המקצועי המוביל בתחום הקורונה במדינת ישראל. פתחנו מחלקות חדשות, לימדנו והכשרנו צוותים רפואיים מ"שיבא" ומבתי חולים נוספים בארץ ובעולם. הרופאים המצוינים ומרכז החדשנות שלנו ARC הובילו פיתוחים מדהימים כדוגמת הסבת מנשם לא פולשני למכונת הנשמה.

בזכות תגובה מהירה הצליחה מדינת ישראל להשתלט על הגל הראשון של הקורונה ולצאת ממנו בצורה מעוררת הערכה, סמל לעולם כולו. למרות ההצלחה, נכשלנו ביציאה מהגל הראשון. חגיגות הניצחון על הוירוס היו מוקדמות ומוגזמות עד כי מצאנו את עצמנו בתוך זמן יחסית קצר בגל שני שתוצאותיו ומשמעויותיו עדיין אינן ידועות.

הגל השני שונה לחלוטין מהגל הראשון, לא בגלל וירוס הקורונה אלא בעיקר בגללנו. כלל מגזרי האוכלוסיה, כל מגזר בעולמו, שהתקשו לוותר על האירועים החשובים ולהירתם כל כולם למען הקטנת הגל השני. כך מצאנו את עצמנו עם יותר מ-5,000 נדבקים ביום (נכון לכתיבת שורות אלו).

בתי החולים חווים עומס רב, גם אם אינם קורסים. בשלב זה, הדבר ניכר בעיקר בבתי החולים בצפון ובירושלים, אבל גם במרכז אנחנו כבר מתחילים להרגיש את העומס. על אף השחיקה וההקרבה העצמית, הצוותים הרפואיים מבינים שאיתנותם היא זו שתאפשר את המשך התפקוד של המשק. האחריות המוטלת עלינו בשגרה עולה שבעתיים בתקופה זו.

ההחלטות שמתקבלות בגוף המקצועי המייעץ לפרויקטור הן זהירות ואחראיות ובכל זאת, בהינתן מספר רב של נדבקים וההשפעות הצפויות בשבועות הקרובים על מספר החולים הקשים, אין לנו ברירה אלא לנקוט בצעדים נמרצים ומיידיים

בד בבד עם האחריות האישית הנדרשת מהציבור, נדרשת הובלה לאומית של המשבר. פרופ' רוני גמזו לקח על עצמו משימה מורכבת ומאתגרת במיוחד: לעצור את מגיפת הקורונה. בעיניי, ראוי שכולנו נתייצב לצידו ולצד פרופ' חזי לוי במשימה המאתגרת הזאת.

כמי שמהווה חלק מצוות היועצים של פרופ' גמזו, אני יכול להעיד כי ההחלטות שמתקבלות בגוף המקצועי המייעץ לפרויקטור הן זהירות ואחראיות וכי עשינו כל מאמץ להימנע מההמלצה על החמרת הצעדים. ובכל זאת, בהינתן מספר רב של נדבקים וההשפעות הצפויות בשבועות הקרובים על מספר החולים הקשים, לעניות דעתי אין לנו ברירה אלא לנקוט בצעדים נמרצים ומיידיים. אינני יכול שלא לחוש צער לנוכח המשמעות הקשה של צעדים אלה על אזרחי ישראל, אבל מתוך הבנה שלא כולנו שמרנו על ריחוק חברתי ומנענו את הצורך בהם, נראה כי אין מנוס.

עם זאת, אין טעם בצעדים מחמירים אם אין אחריהם אסטרטגיית יציאה מוגדרת. התכנית ליציאה מהסגר חייבת לכלול כמה מרכיבים. ראשית כל, קטיעת שרשראות ההדבקה. העיכוב בהפעלת מערך חקירות אפידמיולוגי יעיל אינו נובע רק ממחסור בכוח אדם מיומן אלא מהיעדר אמצעי מחשוב.

העובדה שפרופ' גמזו מצא כי אנשי מערך החקירות האפידמיולוגיות משתמשים בעט ובנייר כדי לבצע את התשאולים היא ביטוי להזנחה רבת השנים של מערכת הבריאות ובמיוחד של שירותי בריאות הציבור המסורים אך המעטים

העובדה שפרופ' גמזו מצא כי אנשי מערך החקירות האפידמיולוגיות משתמשים בעט ובנייר כדי לבצע את התשאולים היא ביטוי להזנחה רבת השנים של מערכת הבריאות ובמיוחד של שירותי בריאות הציבור המסורים אך המעטים. אני סומך על צה"ל, אגף התקשוב ופיקוד העורף שיצליחו לבנות בזמן שיא מערכת תקשוב ושליטה שתסייע לקטוע את שרשראות ההדבקה.

הסברה היא הצעד החיוני הנוסף. לצערי, בחצי השנה האחרונה איבדנו את אמון הציבור. הציבור מרגיש את היעדר הדרך, היעדר מדיניות ברורה, ומגיב בהתאם. אבל את המגיפה הזו לא ניתן יהיה לנצח ללא התגייסות של כלל הציבור. אני מבקש לנצל במה זו ולקרוא לציבור לצמצם מגעים. אנחנו הרופאים לא מונעים מאינטרסים, מלבד אינטרס של בריאות הציבור. על אף הקושי הטמון בכך ועל אף שהסוף עדיין לא נראה לעין, תזכרו שזה בידיים שלנו. אני יודע שזה לא קל וזה הרבה לדרוש, אבל זאת הדרך. בנוסף, יש להגביר את האכיפה. מי שמפר את ההנחיות, על אחת כמה וכמה ביודעין, צריך לתת את הדין על סיכון בריאות הציבור.

יש לחזק את מערכת הבריאות כבר היום. עכשיו זה הזמן לפתוח מחלקות פנימיות חדשות, על אחת כמה וכמה לפני בוא החורף שמחייב אותנו כל שנה לאשפז מטופלים במסדרון. אלו אותן מחלקות פנימיות שמטפלות בחולים רגילים ובחולי קורונה. ליבי נחמץ כשאני רואה את הקשישים השוכבים במסדרון. אני מתבייש שכך נוהגת המדינה במי שהקים את המדינה עבורנו. לא ייתכן שהמחסור באחיות, רופאים, מחלקות פנימיות וצוותי טיפול נמרץ, לא יקבל מענה. כלל מערכת הבריאות, כולל הרפואה בקהילה, חייבת לקבל חיזוק.

עטיית מסיכות צפויה להוביל לגל שפעת קטן יותר מזה שאנו מכירים כל שנה. יתרה מזאת, אני אופטימי ומאמין כי המאמץ העולמי למציאת חיסון נגד הקורונה יישא פרי לקראת סוף השנה, כך שכבר בשנה הבאה נוכל להתחיל ולחסן את הצוותים הרפואיים ואת אוכלוסיות הסיכון

החורף עוד לפנינו והגל הבא יכול להיות הרבה יותר חמור. לכן, חייבים עכשיו להוריד את מספר הנדבקים בקורונה. זעקתם של בתי החולים בימים האחרונים נובעת מהחשש לפגיעה באיכות הטיפול בחולי הקורונה ובחולים הרגילים, שהיו הנפגעים העיקריים בגל הראשון.

אני מאמין ומקווה שנצליח להוריד את שיעורי ההדבקה הנוכחיים וניכנס לחורף מוכנים יותר. אופן ההתמודדות שלנו בגל השני יקבע איך תיראה ההתמודדות שלנו בחורף, שבו ניאלץ להתמודד עם שילוב לא פשוט של קורונה ושפעת. עטיית מסיכות צפויה להוביל לגל שפעת קטן יותר מזה שאנו מכירים כל שנה. יתרה מזאת, אני אופטימי ומאמין כי המאמץ העולמי למציאת חיסון נגד הקורונה יישא פרי לקראת סוף השנה, כך שכבר בשנה הבאה נוכל להתחיל ולחסן את הצוותים הרפואיים ואת אוכלוסיות הסיכון.

אני שומע טיעונים על כך שהמחלה אינה קשה. מצד אחד, רוב החולים אכן יעברו את הקורונה בצורה קלה, אבל יש לא מעט אנשים חולים באורח קשה. אני לא אומר זאת על מנת להפחיד, אבל חשוב שאנשים יבינו את המשמעויות ולא רק כשהם יושבים מודאגים ליד אבא או אמא מונשמים, כי אז זה כבר מאוחר מדי. אנחנו פוגשים במרפאת המחלימים של "שיבא" אנשים שעדיין סובלים מאיבוד חוש טעם וריח, מעייפות קשה ומתופעות שונות שלא ברור לנו היקפן ועד מתי הן יימשכו. יתרה מזאת, לא ברורות התופעות ארוכות הטווח של הקורונה. עשרות שנים לאחר מגיפת הפוליו גילינו תופעות רפואיות שונות בקרב מי שחלה בפוליו בגיל צעיר וחווה הידרדרות במצבו בגיל מבוגר.

זו גם הסיבה שהייתי מציע להיזהר עם אימוץ מודלים דוגמת המודל השוודי. ראשית, מהסיבה שאיננו יודעים מספיק על הקורונה ועל השפעותיה בטווח הקצר והארוך. שנית, על פי המודל, מי שחלו בוירוס קורונה מסוג אחר מוגנים מפני וירוס הקורונה SARS-2 - לפחות חלקית. יש בטענה זאת הגיון, אך אין לכך הוכחה מדעית. אי אפשר לצאת לניסוי אדיר כזה בבני אדם בלי להתבסס על הוכחות - גם אם יש בזה הגיון, וגם אם אנחנו מאוד רוצים שזה יהיה נכון. זו מהות הרפואה – Evidence Based Medicine. החלטה על אימוץ המודל השוודי אינה מקצועית ולטעמי גם אינה ערכית.

חווינו אירועים קשים ב"שיבא", בין אם אלה מטופלים שנלחמו על חייהם שבועות ובסופו של דבר הלכו לעולמם, בהם חברתנו לעבודה האחות סוזן (סוזי) לוי ז"ל, ובין אם אלה מחלימים מקורונה עם תופעות לוואי קשות, המבהירים לכולנו שמי שחושב שמדובר "בשפעת עם יחסי ציבור" טועה ומטעה

מה שמטריד אותי בעיקר הם הקרעים והשסעים שהעמיקו בחברה הישראלית בעקבות הקורונה. הפערים בין האופן שבו צעירים רואים את המחלה לעומת מבוגרים והתחושה הקשה של אובדן המחויבות וחוסר אכפתיות כלפי הדור המבוגר שיסד את המדינה. אני מביט בצער רב באנשים שאינם עוטים מסיכה, ובכך אינם מתחשבים בזולת ולא מוותרים על הנוחות האישית שלהם למען שמירה על האחר. אני כואב את השסעים הללו בחברה, בין מגזרים, בין דורות, בין קהלים שונים. אין לי ספק ביכולות של עולם הרפואה להתמודד עם נגיף הקורונה, אבל אני מקווה שאחרי המגיפה, נדע גם להתגבר גם על הקרעים שיצרה הקורונה בתוכנו ובינינו.

תקופה לא קלה עוברת על כולנו. חווינו אירועים קשים ב"שיבא", בין אם אלה מטופלים שנלחמו על חייהם במשך שבועות ובסופו של דבר הלכו לעולמם, בהם חברתנו לעבודה האחות סוזן (סוזי) לוי ז"ל; ובין אם אלה מחלימים מקורונה עם תופעות לוואי קשות, המבהירים לכולנו שמי שחושב שמדובר "בשפעת עם יחסי ציבור" טועה ומטעה.

במהלך הקורונה גילינו בקרב אנשינו מנהיגות, הקרבה ואכפתיות. ראינו מחלקות שלמות שמתגייסות כולן, ערבים לצד יהודים, חילונים לצד דתיים, למען המשימה הקדושה של הצלת חיים. אני מתרגש בכל יום מחדש להיווכח כמה אנושיות וטוב לב יש בצוותים המטפלים, שעושים לילות כימים במשימה הלאומית החשובה של המאבק בקורונה, ושואב מכך תקווה לעתיד טוב יותר לכל עם ישראל.

המלצתי לציבור בישראל היא לנהוג על פי הציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". אני מאמין שאם כל אחד ואחת יגלה אכפתיות, אחריות אישית לבריאותו ולשמירה על בריאות האנשים מתוך סולידריות חברתית, ננצח ביחד את הקורונה.

בפרוס השנה החדשה, שתבוא עלינו לטובה, אני מאחל לעם ישראל בריאות טובה ואיתנה, אושר רב וחזרה מהירה ככל הניתן לאורח החיים "המשעמם" שבשגרה המיוחלת.

נושאים קשורים:  פרופ' ארנון אפק,  קורונה,  מגזין,  גל שני,  בית החולים שיבא,  פרופ' רוני גמזו,  סגר,  שפעת,  שוודיה,  עטיית מסיכה,  חדשות,  מערכת הבריאות
תגובות
אנונימי/ת
25.09.2020, 11:31

מאוד חשוב ומעניין אלא מה, ראשית האוזניים של מי שמנהל ומחליט בעצמו מיסטר אני הנחית הוריתי עשיתי. אני ובלתי, אטומות מאחר ורק דבר אחד חשוב לו לשמור על הכיסא. הציבור הפסיק להאמין גם בגלל החלטות הזויות בלתי הגיוניות גם בחוסר השקיפות והסבר לציבור עס מה מתקבלות ההנחתות ובעיקר בגלל מי שעומד בראשנו.

אנונימי/ת
26.09.2020, 22:10

הייתי מציע שבמקום קנס על אי חבישת מסיכה והכחשת הקורנה יוטלו על העברינים מספר ימי עבודה ככח עזר במחלקת קורונה,ואם ירצו יוכלו גם שם לעבוד ללא מסיכה

אנונימי/ת
30.09.2020, 14:51

בדיוק

27.09.2020, 16:20

אתה כותב: "מי שחלו בוירוס קורונה מסוג אחר מוגנים מפני וירוס הקורונה SARS-2 - לפחות חלקית. יש בטענה זאת הגיון, אך אין לכך הוכחה מדעית. אי אפשר לצאת לניסוי אדיר כזה בבני אדם בלי להתבסס על הוכחות - גם אם יש בזה הגיון, וגם אם אנחנו מאוד רוצים שזה יהיה נכון. זו מהות הרפואה – Evidence Based Medicine. החלטה על אימוץ המודל השוודי אינה מקצועית ולטעמי גם אינה ערכית."
האם על שאר ההחלטות היה EBM, ועל מה הן נסמכו ?
אנו נמצאים במצב של אי ודאות גדול. החלטות להקל ו/או להחמיר, צריכות להתקבל לפי ההגיון והנסיון הרפואי הרב שנצבר, וזה מה שצריך להנחות את מקבלי ההחלטות.
חיפוש EBM הוא תירוץ לא לקבל החלטה הגיונית.

אנונימי/ת
01.10.2020, 09:00

מילים כדורבנות! הייתי מציעה לך לצאת בהצהרה פומבית בפריים טיים בטלויזיה. צריך לשמוע יותר קולות מיקצועיים ואובייקטיבים כמו שלך כדי להכניס קצת היגיון בראש הציבור וחמלה בלבבות כולנו.