ישנו מידע מוגבל בנוגע למעורבותם של מרכיבים חלבוניים במסלול החלבון C בטרשת נפוצה. מטרת החוקרים הייתה לבחון את רמתם של מרכיבים אלו בהקשר לתוצאים קליניים ונוירו-דגנרטיביים על סמך דימות תהודה מגנטית (Magnetic resonance imaging - MRI), במטופלים עם טרשת נפוצה.
עוד בעניין דומה
החוקרים הכלילו במחקר 138 נבדקים עם טרשת נפוצה ו-42 נבדקי בקרה בריאים. הרמות של חלבון C, חלבון S ורצפטור מסיס לחלבון C על גבי האנדותל (soluble endothelial protein C receptor - sEPCR), הוערכו על ידי מספר תבחינים מורכבים ובשיטת ELISA. החוקרים ביצעו אנליזות רגרסיה בין תוצאי MRI בעוצמה של 3 טסלה, לבין הרכיבים במסלול של חלבון C. החוקרים השתמשו באנליזת ancovaי(Analysis of covariance) על מנת להשוות בין נפחי רקמת מוח ב-MRI, על סמך רבעונים של רמות חלבון. החוקרים ניסו להעריך מתאם חלקי בין הרמות של מרכיבים במסלול החלבון C לרמות של חלבונים הקשורים למערכת הקרישה, כולל תרומבומודולין מסיס (soluble thrombomodulin -יsTM), קו-פקטור מס' 2 של הפרין (heparin cofactor II - HCII), מעכב של החלבון המפעיל את פלסמינוגן 1 (plasminogen activator inhibitor 1 - PAI‐1) ופקטור 12 (factor XII - FXII). בנוסף, החוקרים העריכו את השינויים בריכוזי חלבון C ב-4 נקודות זמן, ב-32 נבדקים נוספים עם טרשת נפוצה.
החוקרים מצאו כי ישנו קשר בין ריכוז חלבון C (שבא לידי ביטוי בעיקר באמצעות הצורה הלא פעילה שלו), לנפחי רקמת מוח ב-MRI של כלל החומר האפור (P = 0.003), התלמוס (P = 0.007), קליפת המוח (P = 0.008), החומר האפור העמוק (p = 0.009) ונפח המוח הכולל (P = 0.026). נמצא כי מטופלים ברבעון עם רמות החלבון הגבוהות ביותר, הם בעלי נפח חומר אפור נמוך ביותר. זאת ועוד, החוקרים ראו כי בחולי טרשת נפוצה, ישנו מתאם בין רמות חלבון C לרמות HCII, בין חלבון C לפקטור 12 ובין רמות sEPCR לרמות sTM. לעומת זאת, מתאם בין רמות חלבון C לרמות חלבון S ובין רמות חלבון S לרמות PAI‐1, נמצא רק בנבדקים בריאים.
החוקרים הגיעו למסקנה כי ייתכן וריכוזי חלבון C בפלזמה קשורים לתוצאים נוירו-דגנרטיביים ב-MRI, בחולי טרשת נפוצה. ההבדלים במתאמים בין רמות החלבונים השונים בפלזמה, מציעים כי ישנה פגיעה בוויסות רכיבי המסלול של חלבון C, בחולי טרשת נפוצה. לדעת החוקרים, יציבותו של חלבון C לאורך זמן מאפשרת לחקור אותו בהקשר לניוון החומר האפור בחולי טרשת נפוצה.
מקור:
Zilliotto, N. et al. (2019). European Journal of Neurology. https://doi.org/10.1111/ene.14058