דעות

"זו בטוח לא רפואה - אנחנו עסוקים בלעשות וי" - לילה בקרקס המחלקה

אומרים שאסור לראות את מטבח המסעדה שאתה אוהב, אבל מה אם התחלת לעבוד שם? זה מה שקרה לסטודנט לרפואה בסטאז': "אתה נכנס למערכת שרצית להיות חלק ממנה במשך שנים ומגלה שהיא גוססת"

"העלות של יום אשפוז במחלקה פנימית בבית חולים כללי גבוהה מהעלות של כל חלופה אחרת". צילום: האיגוד לרפואה פנימית

אומרים שאסור לראות את המטבח של המסעדה שאתה הכי אוהב. אבל מה אם התחלת לעבוד שם? זה מה שקורה לסטודנט לרפואה בסטאז': אתה נכנס למערכת שרצית להיות חלק ממנה במשך שנים, ומגלה שהיא גוססת.

גם הכתבה הכי רצינית ומעמיקה לא יכולה להעביר את הקרקס שהולך במחלקות, אבל אנסה לתאר נקודה אחת בזמן, בחצות בערך: אני נכנס למחלקה והולך דרך המסדרון לאזור תחנת האחיות. אני באמצע קבלה (לקיחת פרטי המקרה ובדיקה של חולה), אבל ביקשו ממני לעשות אק"ג לאישה אחרת עם קצב לב לא תקין.

ברשימת המטלות שלי כרגע: שתי בדיקות דם, הכנסת ברנולה (מחט קבועה) ולקיחת משטחי שפעת לשלושה חולים אחרים. רשמתי הכל בפנקס המטלות שלי, כי אני עובד משעה 7 וחצי בבוקר ואני מפחד לשכוח.

הגעתי לדלפק האחיות. אחות אחת רצה לחדר 7 כי המוניטור (חיווי פעולות לב ונשימה) לא תקין, אחות אחרת מחלקת תרופות לחולים שצריכים לצום, ואחות נוספת מנחה את הרופא שהגיע להעביר מטופלת קשה לבית חולים אחר, תוך כדי שיחה בנושא אחר בטלפון. בת של מטופל מגיעה להגיד שלא החליפו לאבא שלה חיתול כבר שעתיים.

כוח העזר שאחראי על הטיפול רץ מסביב למחלקה. בכל זאת, יש כאן 50 ומשהו חולים, וחלק גדול מהם צריכים תשומת לב דומה (להחליף חיתול לאדם מבוגר דורש לפעמים שני אנשים). איש על כיסא גלגלים עובר מצד לצד במחלקה, משתחל בין המיטות שמוצבות במסדרון. מיטה נוספת מתגלגלת לתוך המחלקה – הגיעה קבלה נוספת. כלומר, מטופל נוסף לבדוק. אישה אחת שהגיעה למחלקה במצב קשה התחילה לדמם ובני המשפחה המבוהלים הגיעו אלי, בתור זה עם הסטטוסקופ. הגעתי אליה, וראיתי שחצי מיטה מלאה בדם. הפעלתי לחץ, עצרתי את הדימום ואמרתי להם לקרוא לאחות, בתקווה שיצליחו למצוא אחת. למזלנו הם הצליחו, האחות הגיעה, הדימום פסק וחבשנו את הפצעים. בהמשך הלילה המטופלת נפטרה מסיבוך של מחלתה.

אחרי שסיימתי את המטלות שרשמתי בפנקס הלכתי לחדר הרופאים ואמרתי למתמחה, שהיה עסוק בכתיבת הקבלות שלו (הכנסת פרטי המקרה למחשב, הדבר שלוקח הכי הרבה זמן ובגלל זה אנשים מתייבשים במחלקות ובמיון): "שמע, זה קרקס שם בחוץ". הוא ענה לי: "זה בטוח לא רפואה. במקום לעשות רפואה אנחנו עסוקים בלעשות קבלות, לסמן וי".

המחלקה קיבלה 20 אנשים באותו ערב ולילה. זה חצי מחלקה. את הרוב המוחלט של הקבלות עושה המתמחה שהוא מהיר ומיומן ממני, והרבה מאוד מהזמן שלו מוקדש לכתיבה. הרבה פחות לתשאול, לבדיקה גופנית, לחשיבה איך אפשר לרפא. זה המצב.

בית חולים הוא המקום שאמור לעזור לנו כשאנחנו חולים ופצועים. אולי יום אחד הוא באמת יהיה כזה.

(הטור התפרסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות")

נושאים קשורים:  לירן נבט גולן,  סטאז'רים,  דעות,  מערכת הבריאות,  סטאז',  חדשות,  צפיפות במחלקות
תגובות
 
אנונימי/ת
04.12.2019, 09:12

תגיד לי, אתה ילד?
את הספר בית האלוהים עוד לא הספקת לקרוא? כבר שם מופיע ביטוי בשם "שפץ והקפץ". והספר נכתב לפני 40 שנה בערך.

07.12.2019, 00:47

אכן כן. בנוסף לספר זה יצא לאור לא מזמן ספר מאת רופא אנגלי בשם אדם קיי, שתיאר את תקופת הסטאז' שלו וההתמחות (אשר באנגליה לא נעשית בבית חולים אחד, אלא מדי ד\שנה המתמחה עובד בבית חולים אחר עד לגמר התמחותו. מסתבר ש"סדנא דארעה חד הוא" - גם באנגליה יש מחסור ברופאים ואחיות - ברור שזה לא מנחם את רופאי ישראל שתנאי עבודתם הורעו בשנים האחרונות.

04.12.2019, 21:25

איבחנת נכון את המערכת. אנשים כמוך הם התרופה. מאחל הצלחה מכל הלב ושמור על עצמך ועל האמת שלך.

04.12.2019, 21:27

עצוב שזה המצב אבל מה האופציה האחרת?

נניח, רק נניח היפוטטית שמחר מוסיפם עוד תקן או שניים למחלקה האמורה (נשמע כמו פנימית), האם היו מספיקים לעמוד יותר במטלות?
האם המתמחה היה כותב פחות?
הרי הבאנו על עצמינו את הגולם שנקרא 'רפואה מתגוננת' ורשלנות רפואית ביבוא ישיר מארה"ב.
כל איש מקצוע רפואי לומד די מהר שהאיבר הכי חשוב בגוף הרופא זה התחת והתפקיד הראשוני של הרופא זה כסת"ח.

לכן הרופאים החל במרפאה וכלה במנתח מבזבזים שעות בכתיבה (לעזאזל, למה הם לא לומדים שיטה עיוורת ומתעקשים לכתוב עם אצבע אחת, כמוני למשל...) ותיעוד המקרים.

אז מה הפתרון?

כולם יצעקו עוד תקנים ואני חושב שעוד תקנים זה עוד עבודת ניירת! אין לאף מדינה את הכסף שצריך רק בשביל התקנים בחורף ומיותרים בקיץ.
אולי צריך מזכירה צמודה לכל רופא? או שהרופא ידבר לאיזה תרגומון שיהפוך את זה לכתיבה והוא יעבור לראות שנכתב נכון?

07.12.2019, 00:53

מסתבר שהמקצוע "הרפואי" כיום הוא הקלדה בשיטה עיוורת ולבטח - לאור (או חושך) מה שמוטל על הרופא - הוא חשוב יותר מכמה מקצועות הנלמדים בשנה הראשונה....

אנונימי/ת
04.12.2019, 23:09

מה שאני מבין מהסיפור זה שבמחלקה של הכותב יש סטאז'ר אחד שמטפל בפועל בחולים בלילה (ללא שום פיקוח אפקטיבי ולכן באופן בלתי חוקי, אם כבר מזכירים את הקמפיין של הר"י נגד מרפאות טרם), יש מתמחה תורן (שבמקרים רבים הוא "משתלם" ממדינת עולם שלישי כלשהי) שמסתגר בחדר התורנים, והס מלהזכיר את הכונן שמקבל 2000 שקל לכוננות וכמובן את "כונן-העל". וכל זה במחלקה עם 50 מטופלים מה שאומר שבוודאי יש בה לפחות 38 מיטות בתקן, כלומר לפי הסכם ברבש היא מקבלת לפחות 13 תקנים של רופאים (לא כולל סטאז'רים), לפני הקצאות נוספות שמקובלות.

זאת גם התשובה למי ששואל "מה יקרה אם יתנו עוד שני תקנים?" מה שיקרה שבמקום ש-13 בעלי התקנים של המחלקה ישנו שנת ישנים בלילה בזמן שהחולים מתים, יהיו 15 כאלה.

אנונימי/ת
04.12.2019, 23:38

יש לזה צד שני שתגלה בהמשך ההתפתחות המקצועית שלך.
הכתיבה גם מסדרת את החשיבה ומונעת הרבה טעויות. פעמים רבות בזמן הכתיבה אתה נזכר במשהו ששכחת לשאול או לבדוק.
עם כל הכתיבה הזאת כמה פעמים קורה שחולה שהשתחרר מפנימית לפני שבועיים מגיע למיון ואף אחד לא יכול למצוא במערכת תאור של האקג הקודם שלו. הכתיבה הזו גם דרושה לנו כרופאים כי היום אני מטפל בחולה ומחר אתה ואתה תרצה מאד לדעת מה אני מצאתי ומה אני עשיתי.
רפואה זה לא רק בדיקה גופנית וזריקות כמו שחושבים ילדים שמשחקים ברופא ואחות. זה בהחלט הרבה איסוף מידע ותיעוד מידע לצורך המטפלים בהמשך.

אנונימי/ת
05.12.2019, 00:37

אתה קורא סלקטיבית את מה שהוא כתב. הוא כתב "והרבה מאוד מהזמן שלו מוקדש לכתיבה. הרבה פחות לתשאול, לבדיקה גופנית". כמובן שכתיבה כזאת היא כתיבה רשלנית שבמקרה הטוב כוללת מידע חלקי וברוב המקרים כוללת מידע שגוי.
הכתיבה היא תיעוד, אם לא עשית כלום אז אין מה לתעד.

אנונימי/ת
06.12.2019, 04:57

ישראל מפקירה את הנערים שמסכנים את חייהם, שולחת אותם ללמוד במיליון שקל, ואחר כך מתיחסת אליהם כסוג ב'. למעשה העדפה מתקנת היא העדפה מחסלת של מערכת הבריאות שלא קיימת ללא רופאים פריירים מחו"ל מה שיפה לראות שכבר בוגרים 2009 כבר ראשי מחלקות. והטובים ביותר במערכת הבריאות העולמי.

אנונימי/ת
08.12.2019, 09:31

התגובה של "הבכירים" פה מזעזעות.
זאת לא רפואה
לא לזה ייחלנו
לא בתור רופאים
ובטח לא בתור חולים.

אנונימי/ת
11.12.2019, 13:59

במחלקה הפנימית שלי משטחים לשפעת מהנחיריים לוקחת אחות.
מה פתאום רופא. לא להגזים בבקשה.

המתמחה יושב ורושם בחדר לאחר שלקח אנמנזה באופן אישי מהחולה +בדיקה גופנית.
למישהו יש הצעה אחרת איך לשמור על האינפורמציה שנאספה?
היום זה כמובן במחשב וזה עדיף.
לפניי 40 ו-50 שנה עשינו אותו דבר. רק שאז זה היה עם עט ונייר.שלא פעם כמובן הלכו לאיבוד והאינפורמציה החשובה נעלמה.