קיימת הנחה מקובלת לפיה מטופלים עם הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות (attention deficit/hyperactivity disorder – ADHD) נוטים יותר להסחות דעת, בעיקר בעת ביצוע פעולות שמצריכות שימוש רב בזיכרון עבודה (working memory).
עוד בעניין דומה
עם זאת, נכון להיום, אף מחקר לא בדק באופן ספציפי את ההשפעה של גורמים מסיחים (distractors) על יכולות התזמון (timing functions), למרות שתפקודים אלו הראו באופן עקבי שינויים בקרב מטופלים עם ADHD.
המחקר הנוכחי בוצע על מנת להבהיר את המנגנונים העצביים המתווכים בין ההשפעות של מסיחי דעת ליכולות התזמון.
פותחה פרדיגמה להערכת זמן עם הדמיה תפקודית של המוח בתהודה מגנטית (functional magnetic resonance imaging - fMRI), שכללה גורם מסיח במחצית מהניסויים שנערכו במדגם של 21 מטופלים עם ADHD ו-24 נבדקי ביקורת.
כצפוי, ההשפעה של הגורם המסיח היתה גדולה יותר בקרב מטופלים עם ADHD, ונקשרה אצל מטופלים אלו עם עלייה בפעילות קליפת המוח הארובתית-מצחית (orbitofrontal), בהשוואה לביקורת.
מבחינה תפקודית, יכולת הערכת הזמן השתפרה בנוכחות גורמים מסיחים בשתי הקבוצות. שיפור זה נקשר לפעילות של קליפת המוח המצחית האמצעית (medial frontal) והאינסולרית.
תוצאות המחקר מראות כי גורמים המסיחים את הדעת מעוררים את גיוס קליפת המוח המצחית בקרב מטופלים עם ADHD, ובכך תורמים להגברת יכולת הריכוז בביצוע מטלות.