ניצולי שואה

תחלואה כרונית בשורדי שואה יהודיים שנולדו במהלך מלחמת העולם השנייה

תוצאות המחקר הנוכחי, המתבססות על מדגם הסתברותי ועל נתונים בעלי תוקף גבוה, מאפשרים להצביע על קבוצת שורדי השואה שנולדו במהלך מלחמת העולם השנייה כעל קבוצה עם רמה גבוהה של תחלואה כרונית

14.06.2015, 09:40
קשישים (צילום: אילוסטרציה)

פורסם ב-Israel Med Assoc J 2015;17:206-12

ליטל קינן-בוקר1,2, הדס שאשא-לבסקי3, צופיה אילת-צנעני3,4, עדי אדרי-שור3 שאול מ. שאשא5,6

(1) בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה; (2) המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות; (3) שירותי בריאות כללית, מחוז הצפון; (4) הפקולטה לרפואה בגליל, אוניברסיטת בר אילן, צפת; (5) המרכז הרפואי לגליל המערבי, נהריה; (6) הפקולטה לרפואה ע"ש רפופורט, הטכניון, חיפה.

רקע

בעשורים האחרונים הולכת ומתבססת התפיסה כי שורשיה של תחלואה כרונית המאפיינת את הגיל המבוגר נעוצים בתקופות חיים מוקדמות בהרבה. תיאורית התכנות העוברי, שהוצעה ע"י ד"ר דייויד ברקר בשנות ה-80' של המאה הקודמת בעקבות מחקרים על הקשר בין צמיחה תוך רחמית לקויה ומצבים כרוניים בגיל המבוגר, גורסת כי חשיפת העובר לתנאי קיצון שונים כדוגמת תת תזונה וחסר קלורי, עישון הורי, דחק ועוד, מובילה לשינויים אפיגנטיים (דהיינו, שינויים שחלים ברמת התבטאות הגנים אך לא ברמת הגנום) שמטרתם להכין אותו לסביבה החיצונית הקשה אליה ייוולד. חלק משינויים אלה תורמים בסופו של דבר לעליית הסיכון לתחלואה כרונית בהמשך החיים.

מחקרים אפידמיולוגיים באוכלוסיות לא יהודיות (הולנד, בריטניה, רוסיה) אשר בדקו את הקשר בין חשיפה לרעב במהלך מלחמת העולם השנייה לבין תחלואה כרונית בגיל המבוגר העלו כי חשיפה טרום לידתית ובתקופת הילדות לרעב נקשרה בבגרות להיארעות גבוהה יותר של השמנה, תסמונת מטבולית, סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב וכלי דם. שינוי אפיגנטי הוצע כמנגנון מסביר לקשרים שנצפו.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את רמת התחלואה הכרונית בגיל המבוגר בשורדי שואה יהודים שנולדו במהלך מלחמת העולם השנייה, ויש להניח שנחשפו לתנאי דחק ורעב טרום לידתם ובמהלך ילדותם המוקדמת.

שיטות

ערכנו סקר חתך על כלל המבוטחים היהודים של "שירותי בריאות כללית" במחוז הצפון בשנים 2007-2012, אשר מהווים כ-69% מכלל התושבים היהודים במחוז הצפון. מי שנולדו באירופה בשנים 1940-1945 הוגדרו "חשופים" (סך 653) ומי שנולדו בישראל להורים ממוצא אירופי באותן שנים הוגדרו "לא חשופים" (סך 433).

מסד הנתונים הממוחשב של "שירותי בריאות כללית", מחוז הצפון, אפשר קבלת נתונים סוציו-דמוגרפיים על המשתתפים, מידע לגבי התנהגויות בריאות שונות (עישון, השמנה, שימוש בבדיקות סינון וביצוע חיסוני מבוגרים), נתוני אבחנות רפואיות (כגון סוכרת, יתר לחץ דם, מחלת לב כלילית, סרטן), רכישת תרופות (כגון סטטינים, אינסולין), ביצוע בדיקות (כגון המוגלובין מסוכרר) והליכים רפואיים (כגון צינתור) כולל ניתוחים (כגון ניתוח מעקפים). כן נאספו נתונים לגבי ביקורים  אצל רופא המשפחה, רפואה יועצת, חדר מיון ואשפוז במחלקה פנימית. נבנו מספר אלגוריתמים ששילבו בין אבחנות רפואיות, רכישת תרופות, בדיקות דם והליכים רפואיים בכדי לתקף הימצאות מחלות כדוגמת דיסליפידמיה, סוכרת  ומחלת לב כלילית. כן קובצו חלק מהמצבים הכרוניים שנבדקו לקבוצות גדולות יותר (כגון מחלות כלי דם). הנתונים הושוו בין קבוצת החשופים והלא חשופים.

תוצאות

בקרב החשופים היה שיעור הגברים (46%) נמוך במובהק (p=0.002) מהשיעור בקרב הלא חשופים (55%), ומספר הילדים היה קטן יותר (שיעור בעלי 3 ילדים ויותר: 12% לעומת 20%, בהתאמה, p<0.001). בהשוואה ללא חשופים, החשופים היו מעט מבוגרים יותר (גיל ממוצע 69.2 לעומת 69.4, בהתאמה, p<0.001), נמוכים יותר, כבדים יותר ובעלי מדד מסת גוף גבוה יותר (BMI ממוצע 27 לעומת 29, בהתאמה, p<0.001).

בהשוואה ללא חשופים, בחשופים נמצא שיעור ההימצאות גבוה יותר במובהק של מספר רב של מחלות כרוניות, כמו גם מדד התחלואה הכרונית, שבדק את שיעור המשתתפים עם 5 מחלות כרוניות ומעלה. החשופים נטו יותר במובהק מהלא חשופים לרכוש תרופות נוגדות דיכאון (תרשים 1).

תרשים 1

מבחינת שימוש בשירותי בריאות, החשופים נטו פחות מהלא חשופים לבצע בדיקות סינון לסרטן כמו ממוגרפיה (87% לעמת 91%, ללא מובהקות) או דם סמוי בצואה (64% לעומת 68%, ללא מובהקות) וחיסוני מבוגרים (84% לעומת 90%, p=0.0004). החשופים גם נטו לבקר אצל רופא המשפחה פחות מהלא חשופים (ממוצע ביקורים לשנה 19 לעומת 21, בהתאמה, p=0.021).

ההשפעה העצמאית של החשיפה על הימצאות מספר מצבים כרוניים נבדקה באמצעות מודל רב משתני. עצם החשיפה נקשרה בקשר מובהק ליתר לחץ דם (OR=1.52, 95%CI 1.17-1.99) ולסוכרת (OR=1.60, 95% CI 1.12-2.13) גם אחרי תקנון לגיל, מין, השמנה ודיסליפידמיה.  החשיפה נותרה קשורה בקשר מובהק גם עם מחלת כלי דם (שכללה אוטם מוחי ו/או מחלת עורק התרדמה ו/או מחלת כלי דם היקפיים) (OR=1.99, 95%CI 1.33-2.99), אולם איבדה את מובהקותה הסטטיסטית ביחס למחלת לב כלילית (שכללה מחלת העורקים הכליליים ו/או אוטם בשריר הלב ו/או אי ספיקת לב) (OR=1.13, 95%CI 0.82-1.56) לאחר תקנון לגיל, מין, השמנה, דיסליפידמיה, סוכרת ויתר לחץ דם.

מסקנות

תוצאות המחקר הנוכחי, המתבססות על מדגם הסתברותי ועל נתונים בעלי תוקף גבוה, מאפשרים להצביע על קבוצת שורדי השואה שנולדו במהלך מלחמת העולם השנייה כעל קבוצה עם רמה גבוהה של תחלואה כרונית. מאחר ותיאורית התכנות העוברי רומזת כי שינויים אפיגנטיים עלולים להשפיע גם על הדורות הבאים, יש מקום לבדוק אם הימצאות גבוהה  של תחלואה כרונית נצפית גם בבני הדור השני לשואה.

נושאים קשורים:  ניצולי שואה,  תחלואה,  תחלואה כרונית,  תיאורית התכנות העוברי,  מחקרים
תגובות