קיימת עלייה ברמת הנרקיסיזם בקרב בני נוער מהעולם המערבי, עלייה שתורמת לבעיות חברתיות כגון אגרסיה ואלימות. אף על פי כן מקור הנרקיסיזם אינו מובן כראוי.
עוד בעניין דומה
במאמר זה החוקרים מדווחים על העדויות הפרוספקטיביות האורכיות הראשונות, שבדקו את המקור לנרקיסיזם בילדים.
החוקרים השוו בין שתי פרספקטיבות: תאוריית הלמידה החברתית (המניחה כי נרקיסיזם מטופח על ידי הערכת יתר מצד ההורים) ותאוריה פסיכואנליטית (המניחה כי נרקיסיזם מטופח על ידי חוסר בחום מההורים).
החוקרים תיזמנו את המחקר לילדות המאוחרת (גילאי 12-7), בה מופיעים לראשונה הבדלים אישיים הקשורים לנרקיסיזם. 565 ילדים והוריהם דיווחו, בארבעה גלים של 6-חודשים, על נרקיסיזם אצל הילד, על ההערכה העצמית של הילד, על הערכת יתר מצד ההורה, ועל חום ההורה. בוצעו מודלים של הצלבה-מושהית (cross-lagged) לנתונים שנאספו מכל משתתף בארבעת הגלים (נתוני ה-PANEL).
תוצאות המחקר תומכות בתאוריית הלמידה החברתית וסותרות את התאוריה הפסיכואנליטית: ניבוי של נרקיסיזם בילדים התאפשר על ידי הערכת יתר מצד ההורים, אך לא על ידי חוסר בחום מההורים. לכן, נראה כי הנרקיסיזם בילדים טופח, לפחות בחלקו, על ידי הפנמה של ההשקפות המנופחות של ההורים לגבי ילדיהם (באו לביטוי למשל במשפטים כמו "אני עליון מאחרים" ו-"מגיעות לי פריבילגיות").
הסגוליות של תוצאות אלו נתמכות בכך שניבוי ההערכה העצמית של הילד התאפשרה על ידי חום ההורה, ולא על ידי הערכת היתר מצד ההורה.
החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלו חושפים כי חוויות חיברות מוקדמות מטפחות נרקיסיזם. כמו כן תוצאות המחקר יכולות לסייע לבנות תכניות התערבות לגיל המוקדם ותכניות הכשרה להורים, שיתרמו להפחתת התפתחות נרקיסיסטית בילדים, ובכך להורדת העלויות החברתיות הנלוות אליה.