דעות

להכיר בחשיבות הרבה של החינוך הרפואי בישראל

לאחרונה, ביוזמת מספר מחנכים מבית הספר לרפואה בצפת, הוקמה בהסתדרות הרפואית חברה שמטרתה לקדם את הנושא המוזנח הזה

הסטודנטים לרפואה שהחלו ללמוד בשנת 1965 היו מגיעים לאולם ההרצאות בשעה מוקדמת וכך תפסו מקום בשורה הראשונה, משם אפשר היה לשמוע היטב את המרצה. מי שהקפיד לרשום כל מילה היה אחד הסטודנטים החרוצים במחזור שהיה המקור לסיכומי ההרצאות. הוא עסק גם בתרגום מספרי הלימוד באנגלית וכל בוגרי המחזור ידעו כי במחלות מסוימות, הטיפול הטוב הוא "השעון והים", כלומר WATCH AND SEE. סיכומי הרצאות אלה עברו מדור לדור משך שנים רבות ורופאים רבים חייבים לחומר המזוקק והמרוכז הזה את הרישיון לעסוק ברפואה.

הצורך בהכשרה מהירה ויעילה של דורות רופאים הביא לתובנה כי חינוך רפואי מהוה מקצוע בפני עצמו ולו שפה מיוחדת וגוף ידע

עברו 40 שנה ויותר, הסטודנטים מתחרים ביניהם דווקא על השורות האחרונות באולם ההרצאות, משם ניתן להמשיך ולשמור על הקשר עם העולם החיצון בעזרת מחשבים, טלפונים וכלי תקשורת חכמים אחרים. יש המדירים ישבנם מאולם ההרצאות ומעדיפים את הלימוד בבית בעזרת סיכומי הרצאה, צילומי הרצאות ושיטוט באתרי רפואה מחו"ל. מטרת הלימוד היא למעשה "עמידה בבחינה" והיכולת של הסטודנטים לענות על שאלונים בהם יש לבחור מבין ארבע או חמש תשובות את זו הנכונה, מה גם ששאלונים משנים קודמות ניתנים להם מבעוד מועד.

אולם, החסרונות הללו אינם נובעים מתכונות הסטודנט, אלא בעיקר מדרכי ההוראה שלא השתנו במשך שנים רבות, במיוחד בבתי הספר לרפואה. מטרת הלימוד במאה ה-21 כפי שהיא מנוסחת ומקובלת כיום היא להכין את הלומד לקראת הבאות, לפתח חשיבה וביקורתיות ולדעת לפתור בעיות. כל זאת לנוכח כמות עצומה של חומר לימוד שלא היה קיים בעבר הלא רחוק.

למשל, כאשר החתום מטה היה סטודנט לרפואה לפני למעלה מ-45 שנה, מכוני הדימות עסקו בעיקר בצילומי רנטגן והרופא המפענח היה חשוף למספר לא גדול של צילומים עבור כל מטופל. כיום, עם הכנסת אמצעי דימות משוכללים יותר, הרי התפוקה של הדימות הממוחשב כמו MRI היא בסדר גדול של מאות תמונות לכל מטופל.

בקרת ההוראה בישראל רופסת והערכת המורים מבוססת ברובה על מנגנונים של "רייטינג" הנמדד בהתאם למשובי הסטודנטים

יתר על כן, הידע שיש להעביר במשך שנות הלימוד ברפואה גדל והולך בקצב מסחרר והיכולת לדלות מתוך המידע הרב את הדרוש לרופא הפכה להיות מקצוע בפני עצמו הנקרא בשם "טכנולוגיית המידע". הידע הביא עמו התמחויות רפואיות שלא היו כלל בעבר, כמו רפואה גרעינית, אבחון בעזרת על שמע (אולטרא סאונד) ועוד.

בעת מלחמת האזרחים בארצות הברית מעטים היו הרופאים שהיתה להם השכלה מסודרת או אפילו נשאו תואר דוקטור. המקצוע נרכש על ידי שירות כשוליה של רופא וקריאה בספרים שלא בדיוק התאימו לידע המדעי. הרפואה היתה מן עיסוק צדדי והרופא שיפר את הכנסתו בעבודה כלשהיא שאינה רפואה. לימוד באוניברסיטה היה עשוי לכלול מקצועות שגבלו ברפואת אליל.

מכיוון שהיה זה מקור הכנסה לאוניברסיטה ולבתי חולים קמו בארצות הברית מאות בתי ספר לרפואה ללא כל סטנדרט.  ב-1910 הוטל על איש חינוך בשם אברהם פלקסנר לבדוק את המצב והוא אכן בדק למעלה מ-150 מוסדות שהתיימרו להיות בתי ספר לרפואה. פרסום תוצאות חקירתו הביא לסגירה של רבים מבתי הספר המפוקפקים להכשרת רופאים ונשארו רק אלה שעמדו בסטנדרטים של מחקר והוראה והיצמדות לתוכנית לימוד ראויה ובכך החלה מהפכת החינוך הרפואי.

עד היום בין כותלי המוסדות האקדמיים הקידום בדרגות הוא פועל יוצא של מספר פרסומים והדרוג הניתן להם וכמובן מחקר ויוקרה קלינית - ואילו להוראה המעולה משלמים מס שפתיים בלבד. התוצאה היא, שהידע הפדגוגי של רופא = ויהא מומחה גדול בתחומו = אינו רב בלשון המעטה. למרות זאת היו כמובן מורים מעולים שהטביעו חותם לדורות ואין סטודנט שאינו זוכר את אותם מורים.

הצורך בהכשרה מהירה ויעילה של דורות רופאים הביא לתובנה כי הוראה או יותר נכון חינוך רפואי מהוה מקצוע בפני עצמו ולו שפה מיוחדת וגוף ידע המשלב את עקרונות הפדגוגיה עם הטכנולוגיה העכשווית. העוסק בחינוך רפואי מן הראוי שיהא בעל ידע עמוק בשטחי הרפואה ובנוסף בעל בקיאות בעקרונות ההוראה, כתיבת תכניות לימוד, ניסוח מטרות והפעלת כלל האמצעים הטכנולוגיים לשיפור ההוראה וההערכה.

לאחרונה, ביוזמת מספר מחנכים מבית הספר לרפואה בצפת, הוקמה בהסתדרות הרפואית חברה שמטרתה לקדם את הנושא המוזנח

באמריקה מושקעים כיום כספים רבים לבניה של מערכות הוראה, הדמיה ולימוד מתוקשב ליד בתי הספר לרפואה. הדיקן ממנה בעצמו פדגוג בתפקיד בכיר כדי לשפר תוכנית לימוד ולהתאימה למציאות המשתנה. לתפקיד נבחרים מומחי הוראת המדעים ובעלי ידע פדגוגי בעלי תואר בחינוך.

ואילו בישראל, אנחנו די רחוקים מהמצב באירופה ובארה"ב. בבתי הספר לרפואה מעטים הם אלה העוסקים בחינוך רפואי בלבד והנושאים בתואר מתקדם בחינוך. בקרת ההוראה רופסת והערכת המורים מבוססת ברובה על מנגנונים של "רייטינג" הנמדד בהתאם למשובי הסטודנטים. השימוש בטכנולוגיה מקדמת חשיבה ומקדמת יצירתיות לוקה בחסר והניצול של טכנולוגיות הוראה ולימוד מרחוק בשלבים הפרה-קליניים מועט או חסר. ההתקדמות המדעית כמו בעבר מבוססת על פרסומים ולא על הישגים בהוראה ובהתאם לכך המוטיבציה להוראה אינה גבוה.

לאחרונה, ביוזמת מספר מחנכים מבית הספר לרפואה בצפת, הוקמה בהסתדרות הרפואית חברה שמטרתה לקדם את הנושא המוזנח הזה שעלול לסכן את עתיד בתי הספר. החברה נקראת בשם הסמלי "הילר" - החברה הישראלית לחינוך רפואי.

ההכרה בחשיבות מקצוע ייחודי זה תופסת תאוצה לאחרונה ואם לא נשכיל לתת לה את משקלה הנכון על ידי עידוד מורים וקידומם על פי הישגי הוראה, נישאר הרבה הרבה מאחור בהכשרת דור הרופאים הבא.

נושאים קשורים:  דעות,  חינוך רפואי,  לימוד רפואה,  "הילר",  ההסתדרות הרפואית בישראל,  הר"י
תגובות
אנונימי/ת
03.02.2015, 07:35

התרגום "השעון והים" אינו נכון- הכוונה היא לעקוב ולהתבונן -

03.02.2015, 21:04

כל כך חשוב ונכון.