מטרת ניסוי זה הייתה להעריך את היעילות של אומליזומב (זולאייר, נוברטיס) בטיפול באסתמה נון-אטופית. החוקרים השתמשו בנתונים ממרשם רב-מרכזים של אסתמה חמורה, והעריכו את התוצאות הקליניות של 29 חולי אסתמה חמורה נון-אטופית שטופלו באומליזומב, בהשוואה ל-266 חולי אסתמה אלרגית חמורה שטופלו באומליזומב. היעילות הוערכה תוך התחשבות בהתפרצויות חמורות, בתפקודי ריאות, בסולם הערכה גלובלי ליעילות הטיפול (GETE) ובמבחן השליטה באסתמה (ACT).
עוד בעניין דומה
בעקבות הטיפול באומליזומב חל שיפור משמעותי בסטטוס הקליני של חולים באסתמה נון-אטופית, כפי שנמדד באמצעות GETE, אשר עלה מ-1.6+1.1 ל-2.8+0.8 אחרי 4 חודשים (P=0.0215), ל-2.9+0.9 אחרי שנה אחת (P=0.0093) ול-3.4+0.6, אחרי שנתיים (P=0.0078), וכן על פי ה-ACT, אשר עלה מ-13.0+5.5 ל-17.5+5.4 אחרי 4 חודשים (P=0.0236), ל-17.9+4.8 אחרי שנה אחת (P=0.0136) ול-20.6+3.9 אחרי שנתיים (P=0.0024).
נפח נשיפה מאומצת בשנייה אחת ((FEV(1) השתפר מ-61.0%+19.4% ל-65.1%+17.2% אחרי 4 חודשים, ל-64.1%+24.7% אחרי שנה אחת ול-67.3%+23.0% אחרי שנתיים, אך ללא הבדלים משמעותיים בין המדידות ההתחלתיות ומדידות המעקב (P=0.52, P=0.91, ו-P=0.45, בהתאמה). שיעור ההתפרצויות פחת מ-3.1+3.5 ל-1.9+2.8 אחרי שנה אחת (P=0.1709) ול-1.8+4.4 אחרי שנתיים (P=0.2344). התוצאות לא היו שונות מאלה שנתקבלו בקרב חולי אסתמה אטופית.
החוקרים הסיקו כי טיפול אנטי-IgE (אומליזומב) עשוי להיות יעיל עבור חולי אסתמה חמורה נון-אטופית.
מקור: