במקרים רבים, שיפור במצבו של המטופל בטיפול פסיכולוגי לא מתרחש בהדרגה, אלא נראה כירידה פתאומית בתסמינים בין שני מפגשים עוקבים. שיפור כזה הוגדר כ"שיפור פתאומי" (sudden gain). בשנת 1999 פורסמו קריטריונים להגדרתו של שיפור פתאומי (ירידה של 25% לפחות בחומרת התסמינים, המחזיקה מעמד לאורך זמן). אותם חוקרים פרסמו ממצאים לגבי טיפול בדיכאון, לפיהם שיפור פתאומי הוא שכיח (מופיע אצל יותר מ-50% מהמגיבים לטיפול), מסביר מעל 50% מהשיפור המושג במהלך טיפול, ונשמר לאורך זמן (השיפור לא נשמר רק ב-17% מהמקרים). כמו כן נמצא כי מטופלים אשר חווים שיפור פתאומי דיווחו על רמה נמוכה יותר של תסמינים בתום הטיפול, וכן 6 ו-18 חודשים לאחר מכן.
עוד בעניין דומה
חרדה (אילוסטרציה)
בהמשך פורסמו מחקרים שתיארו שיפור פתאומי במהלך טיפול בדיכאון במגוון שיטות (טיפול קוגניטיבי התנהגותי אישי וקבוצתי, טיפול תומך, interpersonal psychotherapy ועוד) וכן מחקרים שאפיינו תופעה דומה בטיפולים שונים להפרעות חרדה. מטה אנליזה זו בחנה את מכלול הפרסומים בנושא. נכללו 16 מחקרים, שדיווחו על נתונים לגבי 19 תנאי טיפול.
על מנת לכמת את ההשפעה הנובעת משיפורים פתאומיים, חושב effect size באמצעות המשתנה הסטטיסטי Hedge's g, המכיל תיקון לגבי הטיה הנובעת מגודלן הנמוך של הדגימות. ככלל, מידת ההשפעה מחולקת להשפעה מועטה (תוצאה של כ-0.2), בינונית (תוצאה של כ-0.5) ורבה (תוצאה של כ-0.8). כמו כן חושב המשתנה fail-safe N – כלומר כמה מחקרים בעלי תוצאה שלילית דרושים על מנת להפריך את התוצאות שהושגו עד כה.
בתום הטיפול, ה-effect size של שיפורים פתאומיים נמצא בינוני (Hedge's g=0.62, 95%CI 0.43-0.80, p<0.001). משמעות הממצא היא שאצל מטופלים שחוו שיפור פתאומי נמצא שיפור גדול יותר באופן מובהק בהשוואה למטופלים שלא חוו שיפור כזה. ה-fail-safe N לגבי ממצא זה היה 365 מחקרים.
בשל מספר המשתתפים הנמוך, קובצו כלל התוצאות לגבי משכי מעקב שונים במחקרים שונים. משך המעקב הממוצע היה 4.44 חודשים. ה-effect size הממוצע היה בינוני (Hedge's g=0.56, 95%CI 0.36-0.75, p<0.001), וה-fail-safe N היה 68.
עוד נמצא כי ה-effect size של שיפורים פתאומיים היה גדול יותר במידה מובהקת בטיפולי CBT בהשוואה לטיפולים אחרים, אם כי שיעור השגתם היה דומה בשני סוגי הטיפולים. ה-effect size נמצא דומה לגבי טיפול בדיכאון וטיפול בחרדה, והיעדר הכללתם של שיפורים פתאומיים שהושגו במפגש הראשון לא הוביל לשינוי מהותי בתוצאות. כמו כן, מספר המפגשים במהלך הטיפול או של השלב שבו הושג השיפור הפתאומי לא השפיעו על התוצאות.
החוקרים מסכמים כי הממצאים תומכים בקיומם ובהשפעתם של שיפורים פתאומיים, וכי יש לבצע מחקר נוסף לגבי המנגנונים העומדים מאחוריהם והתהליך הקודם להם.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
