במחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Cardiovascular Diabetology חוקרים ביקשו לבחון את ההשפעה של סמגלוטייד על מדדי high-sensitivity C-reactive proteinי(hsCRP) ולהשוות את ההשפעה של סמגלוטייד על hsCRP לעומת תרופות אחרות לסוכרת.
המחקר הנוכחי הסתמך על תוצאותיו של מחקר ה-SUSTAIN 3, אשר בחן תוצאים של מתן סמגלוטייד במתן תת-עורי אחת לשבוע ומחקרי PIONEERי1, 2, 5 בהם נבדקו תוצאי התרופה במתן פומי אחת ליום.
ניתוח הנתונים כלל 2,482 מטופלים עם סוכרת מסוג 2. הנבדקים חולקו לקבוצת התערבות עם סמגלוטייד (N=1,328), קבוצת אינבו וקבוצות טיפולים השוואתיים – אסנטייד בשחרור מושהה ואמפגליפלוזין (N=339, N=405 ו-N=410, בהתאמה). הניתוח הכולל של היחס בין hsCRP בתום תקופת הטיפול לבין רמתו במצב הבסיס, נעשה על בסיס קאט-אוף קליני (<1.0, 1.0-3.0, >3.0 מ"ג/ל'), חלוקה לשלישונים ובמקרה של נבדקים ממחקר PIONEER 5 (מחקר אשר בדק מטופלים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות כרונית [Chronic Kidney Disease – CKD]) גם לפי רמת סינון גלומרולרי מוערך (estimated glomerular filtration rate). בנוסף העריכו החוקרים את ההשפעה של שינויים בהמוגלובין מסוכרר (HbA1c) ו/או של שינוי במשקל גוף (Body Weight – BW) על הירידה ברמות hsCRP.
כלל המחקרים הממוצע הגאומטרי של hsCRP בתחילת המחקר היה דומה (טווח של 2.7-3.0 מ"ג\ל').
תוצאות המחקר הדגימו כי סמגלוטייד הפחיתה רמות hsCRP יותר מאשר הטיפולים האחרים הן כאשר ההשוואה בוצעה לפי ספים קליניים והן כאשר היא נעשתה על ידי שלישונים (יחסי טיפול משוערים- 0.7-0.76; p<0.01). ממצא זה הודגם בכלל המחקרים למעט מחקר PIONEER 5י(ETR [רווח בר-סמך 95%]: 0.83 [0.67-1.03], P > 0.05). השינוי בהמוגלובין מסוכרר והשינוי במשקל גוף הודגמו כמתווכים חלקיים (20.6-61.8%) של האפקט של סמגלוטייד על hsCRP.
מתוצאות מחקר זה עולה כי סמגלוטייד הורידה באופן מובהק את רמות ה-hsCRP בחולי סוכרת מסוג 2. מגמה זאת, תווכה רק באופן חלקי ע"י השינוי ברמות המוגלובין מסוכרר וע"י השינוי במשקל הגוף וייתכן כי לסמגלוטייד השפעה נוגדת דלקת ישירה.
מקור:
תגובות אחרונות