במחקר שנערך ביפן נבחן הקשר בין סבילות לגלוקוז לבין דמנציה. במהלך המחקר עקבו החוקרים במשך עד 15 שנים (ממוצע 11 שנים) אחר 1,017 אנשים שגילם היה 60 שנה או יותר, שעברו בדיקת OGTT ושלא סבלו מדמנציה בעת הצטרפותם למחקר.
עוד בעניין דומה
לאחר תקנון לגיל ולמין, נמצא ששיעור ההיארעות של דמנציה בקרב חולי סוכרת היה גבוה יותר מאשר בקרב אנשים שהסבילות שלהם לגלוקוז תקינה. יחס הסיכונים לדמנציה מסיבה כלשהי היה 1.74 (רווח בר-סמך של 95% 1.19–2.53), לאלצהיימר 2.05 (רווח בר-סמך של 95% 1.18–3.57) ולדמנציה וסקולארית 1.82 (רווח בר-סמך של 95% 0.89–3.71). הסיכון עלה ככל שעלתה רמת הגלוקוז שעתיים לאחר העמסת גלוקוז. לא נמצא קשר כזה לרמת הגלוקוז בצום.
בהשוואה לאנשים שרמת הגלוקוז שלהם לאחר העמסה הייתה נמוכה מ-6.7 מילימול/ליטר, הסיכון המתוקנן של אלה שרמת הגלוקוז שלהם הייתה 7.8–11.0 מילימול/ליטר או יותר לפתח דמנציה מסיבה כלשהי או אלצהיימר היה גבוה יותר משמעותית. לאנשים שרמת הגלוקוז שלהם לאחר העמסה הייתה 11.1 מילימול/ליטר ומעלה היה גם סיכון גבוה יותר משמעותית לפתח דמנציה וסקולארית.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור: