דעות

שביתת הרופאים בראי העבר

אחרי 40 שנות ניסיון, מתוכן 27 שנים כמנהל מחלקה פנימית, מציע פרופסור יהודה שינפלד לא לקצר את התורנויות, אלא להכפיל את מצבת התקנים ואת מספר המיטות במחלקות הפנימיות

שביתת הרופאים נכנסת לחודשה השלישי ועדיין לא נראים באופק הישגים בשיפור תנאי עבודתם של הרופאים, שמירה על פני הרפואה ורמתה הגבוהה בישראל וגיוס רופאים צעירים לענפי התמחות מסוימים.

כ-40 שנה אני עוסק ברפואה קלינית המשולבת במחקר בסיסי, מתוכן כ-27 שנים כיהנתי כמנהל מחלקה פנימית. לפני כ-3 חודשים פרשתי מתפקידי כמנהל מחלקה לרפואה פנימית מאחר והגיעו מים עד נפש.

בהסתכלי לאחור, נזכרתי בשנותיי הראשונות כמתמחה ברפואה פנימית בבית חולים בילינסון ובעיקר בתורנויות סוף השבוע. בתורנויות אלה הגעתי לעבודה ב-7.30 בבוקרו של יום שישי, תפקדתי משך כל היום והלילה, המשכתי בתורנות רציפה לאורך כל יום שבת. התורנות לא הסתיימה בבוקרו של יום א', בו תפקדתי כרופא מן המניין. רק ביום א' לעת ערב פרשתי למנוחת הלוחם, ולו רק כדי לשוב לעבודה בבוקרו של יום ב'.

במהלך תורנות זו בת 3 ימים רצופים, התחלפו משמרות האחיות 7 פעמים. יתר על כן, בתחילת התמחותי לתורנויות לא הייתה כל תמורה כספית. בניתוח לאחור, נראה לי שעבודתו של מנהל המחלקה בימים ההם היתה קלה, כשלא "סבל" ממחסור במתמחים אשר שהו רוב זמנם במחלקה.

בארבעה העשורים האחרונים שחלפו מאז, נחשפנו לתהליכים שחלקם היו כורח המציאות וחלקם תוצאה של הישגי שביתות קודמות. משך התורנות קוצר בהדרגה, בהמשך שופר מצבם של המתמחים והתאפשר להם ללכת לביתם מיד לאחר התורנות. אך בכל יום מצוי אחד המתמחים בחדר מיון וכן תורן נוסף נמצא במחלקה. תמיד רופא אחד מתוך 11 יהיה בשירות מילואים ורופאה אחת בחופשת לידה. מאחר והרופאים בעוונותיהם יוצאים מדי פעם גם לחופשות שנתיות, מוצא את עצמו מנהל המחלקה מתפקד בפועל עם 3-4 רופאים, מתוך צוות של 11 רופאים.

בשלושת העשורים האחרונים הוכפלה אוכלוסיית ישראל, אך לא הוכפל מספר המיטות ובוודאי לא מספר הרופאים. הפועל היוצא הוא קיצור משך האשפוז לממוצע בן פחות מ-4 ימים, כשבמקביל העומס על המתמחים הפך לבלתי נסבל.

במטרה להקל על עומס זה נדרשת הכפלת מצבת התקנים, מאחר והמתמחים הצביעו ברגליהם. לא רק שהם נמנעים מראש לפנות להתמחות במחלקות "כבדות", אלא שקיימת זליגה של רופאים מהמקצוע.

התוכנית לקיצור משך התורנות תביא לגירעון נוסף חמור במצבת הרופאים העובדים בפועל, דבר שיגרום שוב להכבדה נוספת בעומס על הרופאים הנותרים, להתמרמרות ולנטישה נוספת של מתמחים.

לכן, כמי שצופה בערגה לאחור וכבעל ניסיון, ברצוני לומר שפלפוליהם והתחכמויותיהם של אנשי האוצר (שאינם בוחלים בפנייה לשלטונות בית החולים לקיצור תוריהם ולהעדפה) ותוכניות משרד הבריאות לקצר רק את שעות העומס בתורנויות, תנציח את המשבר ותפחית את מספר הרופאים, כך שנעמוד בפני שוקת שבורה.

נושאים קשורים:  דעות,  רפואה פנימית,  שביתת הרופאים,  תורנויות
תגובות
דר י מוזס
27.06.2011, 19:51

פרופ' שינפלד הכבד

תמיד החזקתי באותה דיעה שאין זו גזרה משמים להיות צוות של 2-3 תורנים במהלך תורנות מיון. אלא שיש ליצור צוותים גדולים יותר 4 רופאים במיון כירורגי/ מיון פנימי כך שהעומס יפחת לכל רופא ורופא ויחד עם זאת השירות למטופלים ישתפר.מה שהיה נכון ל"פעם" כנראה שלא יעזור לעתה מכיוון שאחרנו את הרכבת. הוספת תקנים שאין מי שיאייש אותם... ככוסות רוח למת. וחבל.

יהושוע
28.06.2011, 00:22

חייבים לא להתפשר ולעמוד על כך שהתקנים יוגדלו, כך שניתן יהיה להשאיר רופא תורן בין השעות 4 אחה"צ ל- 8 בבוקר למחרת. אותו רופא, לא יעבוד בשעות הבוקר במחלקה, אלא יבוא רענן מביתו לשם כך. די עם הסיפורים של פעם היינו 3 ימים רצוף בביה"ח! אז מה? האם בהכרח הרופאים דאז היו טובים יותר? מדוע אם אתם "סבלתם" אז גם האחרים צריכים להמשיך ולסבול? מה הסיפור של משחקי ה"אגו" הללו? הראשונים והחשובים במעלה לדאגתנו הם החולים ולא ייתכן שבגלל עייפות שלנו עלולות להגרם טעויות, שיסתיימו באובדן חייהם או בנזק בלתי הפיך לבריאותם! ממילא בשעות התורנות, בפעמים לא נדירות, קקורה שניתוחים של חולים חדשים לא מבוצעים, כי בחלק ניכר מהמקרים המומחה הכונן מעדיף לא לעבוד בלילה ומורה למתמחה להעביר את החולה למחלקה עד הבוקר, עד שיערך ביקור רופאים. ואז מה? במקום שהמתמחה "יזכה" בהתנסות בזמן אמת בניהול המקרה, הכנה לניתוח, בצוע הניתוח תחת השגחה והדרכה צמודה של המומחה הכונן, הוא צריך ללכת הביתה והחולה יוכנס לניתוח רק לקראת הצהריים. אז אם אין ממילא למידה מועילה בשעות התורנות, מדוע ל"בזבז" זמן יקר זה של המתמחה במקום להביא תורן חוץ?

אריאל גוטשטיין
28.06.2011, 08:16

לא פחות מיותר תקנים דרוש אירגון מחודש של בתי החולים בארץ לפי מודל אירופאי. שם יש רק תורן אחד (תמחחה) +סטגיאר ל6 מחלקות הפנימיות כאשר כל החולים הקשים מפוזרים במספר מחלקות טיפולי נמרץ. חולים עולים מהמיון אחרי שעה 14.00 עם קבלות והוראות לאחיות!. כך דרשים יותר תורנים במיון ובטיפול נמרץ אך אין חובה להכפיל את התורנים באגף הפנימי. כדי שזה יעבוד צריך להוסיף בכל בית חולים 30-40 מיטות טיפול נמרץ ולהגדיל את ה"יכולות של המיונים"

דר.ג'ורג' רבינוביץ
28.06.2011, 08:32

פרופ.שיינפלד הנכבד,
אתה ומנהלי מחלקה אחרים שותפים מלאים למצב אליו הגענו .
אתם חשבתם שאם בזמנכם עבדתם רצוף שעות רבות ,הדבר יימשך עד אין סוף ויותר חמור שאם אתם עברתם גיהנום גם אחרים צריכים לעבור אותו .במודל "ילד מוכה " הופך ל"אב מכה".
בתור מנהל ולא רק רופא, מה בדיוק עשית במשך השנים לתיקון המצב? כשראית לאן המצב מתגלגל כיצד פעלת לתיקונו ?
כעת נטשת את הספינה כאשר היא טובעת .כל הכבוד!

דר פנינה פוגודה
28.06.2011, 09:25

אין מה לצפות בערגה לאחור, למצב שהיה חולה ולוקה ועלה בחייהם של חולים ובאיכות חייהם של רופאים. לא למצב זה יש לשאוף, אלא לנסות להגיע למצב של מדינות מתוקנות כגון אנגליה, שם להבנתי אסור לעבוד יותר מ-48 שעות בשבוע. תורנות בת 26 שעות הינה עוול לחולים וכן לרופאים, ואני עוד זוכרת את עצמי (לא כ"כ מזמן) בזמן תורנויות במיון, נרדמת בישיבה מול החולים בזמן לקיחת אנמנזה. שום רפואה טובה לא יכולה לצאת ממצב כזה. אף אדם לא יכול לחשב מינוני תרופות לחולי כליות, או תיקון אלקטרוליטים לפי משקל גוף, או לזכור אינטראקציות בין תרופתיות וכו', לאחר 20 שעות ערות.
על אף המחשבה הרווחת שרופא הוא "כל יכול", הרי ברור שאין זה כך, וגם רופא לא יכול לחשוב בבהירות ללא שינה. באותה מידה שאסור לנהגים ולאחיות לעבוד מעל מספר שעות מסוים ברצף, יש לקחת אחריות על חיי החולים ולקצר את שעות התורנות.
מובן וברור מאליו שבראש ובראשונה יש להוסיף תקנים ולהוריד את מספר התורנויות (וגם להעלות את השכר!), אחרת אין טעם לקצר את התורנויות, כי כולם יעבדו אותו מספר שעות ויצא שכרנו בהפסדנו. אבל זה צריך לבוא ביחד.

קובי לידור
28.06.2011, 09:37

שלום רב,
דרכים רבות קיימות לניהול מערכות בריאות בכלל ואת המקרים הרפואיים בפרט. אך, ללא ספק שהתקן הנקבע (גם באם הוא לקוי) הינו עבור מומחים בלבד, שחייבים לחלק את זמנם בטיפול בחולה; במחקר (בין אם קליני או בסיסי); ובהדרכם של סטודנטים, סטג'רים, ומתמחים.
פועל יוצא מכך, כפי שקיים גם במקומות אותם אנחנו מנסים לחכות ולרמות רפואה אליהם אנחנו שואפים להגיע שכמו הסטג'ר גם המתמחה אינו חלק מהתקן של המחלקה (ווהוא אינו חלק ממצבת הרופאים).
למתמחה תפקידים חשובים ביותר, כשבמקום הראשון - הלימוד, כבסוף תקופת ההכשרה הוא צריך להיות כשיר לתפקד באופן עצמאי כנדרש ממומחה בתחומו. התורנויות הן חלק בלתי נפרד מתהליך הלימוד.
לתקופת ההתמחות צריכה להיות התחלה ידועה לכולם, ובוודאי סוף קצוב (בהתאם לתקופת ההתמחות) לכולם. בחינות ההסמכה - לאחר סיום ההתמחות.
במצב זה, המאבק היה צריל להיות ברשא ובראשונה להוציא את המתמחים מהתקן ולמלא אותו במומחים. בצורה זו הגדלה התקנים כמתבקש הינה מיידית.

וילי ברלה
28.06.2011, 12:59

שלום עמיתים בהר"'
מבקש לקחת את דר'פנינה פוגודה-המגיבה בגילוי לב נדיר --הרושמת תגובה למאמר זה --ולהעצים את דבריה בכלי התקשורת האלקטרוניים בכדי שהעם ידע איזו רמת טיפול מקבל בבתי החולים!!כמו כן יש להחתים את ראשי האוצר כולל שר האוצר וגם את ראש הממשלה/סגן שר הבריאות בתגובה דומה בכלי התקשורת-בפרסום בראש גלי-וזאת לחייב אותם לא לאומר לא ידענו!!!לא אמרו לנו!!בכדי לקחת אחריות ציבורית בפרסיה !!!
צודק מאד דר' רבינוביץ בתגובתו!!
אבל ,עם צדק מה עושים?? הולכים למכולת? משלמים חובות??
אפשר להחזיר את הגלגל אחורה?!
נראה לי : מה שהיה ==זה ימשיך להיות!!!
"סתם רופא במערכת"

ד"ר חנן טאובר
07.07.2011, 20:34

פרופסור שינפלד צודק , קיצור שעות התורנות ל18 שעות היא איוולת מבית מדרשו של סגן שר הבריאות.אין ספק שיש להגדיל את מספר מיטות האשפוז בדגש על הפנימיות והגריאטריות ואת תקני כוח האדם כך שמספר המתמחים יהיה כזה שכל מתמחה יבצע לא יותר מ6 תורנויות בחודש. במקביל יש להגדיל את תקני המומחים שלא יבצעו יותר מ4 כוננויות בחודש ושמספרם יכסה את תתי ההתמחות במקצועות השונים. יש לתת פתרון כספי לאותם המקצועות החיוניים ברפואה בהם יכולת ההשתכרות בפרקטיה פרטית מוגבלת ביותר. אין לי ספק שבהר"י יודעים בדיוק באלה מקצועות מדובר.

Rina
08.07.2011, 09:23

פרופסור שיינפלד "צופה בערגה לאחור" , אני ,אחרי נסיון של 30 שנה בעבודתי כרופאה שנאלצה לעשות תורניות שנים רבות (עד לאחרונה) ,איני מתגעגעת כלל. אחרי יום עבודה רגיל והמשך לתוך תורנות ,בשעות הקטנות כשדורשים ממני תגובה מהירה ונכונה למצב החולים (טיפול נמרץ, חדר ניתוח) ,אני חושבת רק "לישון,לישון...: המוח מסרב להגיב היד רועדת...
מי היה רוצה טייס או נהג מונית שלא ישן ?
בזמננו, כשעל כל תקלה קטנה בטיפול או במסירת מידע, אנו נתבעים בבית משפט,(שלא לדבר על בריאותינו שלנו שנפגעת בעבודה כה ממושכת ללא שינה..),
עלינו לסרב בתוקף להמשיך במתכונת השעות הארוכות הללו של התורנויות, ויהי מה!!