הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (attention deficit/hyperactivity disorderי– ADHD) קשורה במקרים רבים ליכולת קריאה ירודה. עם זאת, התחומים הנוירו-פסיכולוגיים הספציפיים הקושרים בין ADHD למיומנות הקריאה אינם ברורים.
עוד בעניין דומה
מחקר זה העריך את מאפייני עיבוד המידע כקשרים נוירו-פסיכולוגיים אפשריים בין תסמיני ADHD למיומנויות קריאה במדגם מבוסס-אוכלוסייה של ילדים ובני נוער צעירים עם IQ תקין (70 ומעלה).
במחקר השתתפו 1,857 ילדים ובני נוער בגילאי 6-15, 47% מתוכם היו בנות. המשתתפים עברו הערכות של יכולת הקריאה (קריאת מילים בודדות בקול) ועיבוד מידע (הבחנה בין גירויים במשימה עם שתי אפשרויות לבחינת זמן התגובה על ידי מודלים של דיפוזיה).
תסמיני ADHD אומתו בדיווח של ההורים על ידי שאלון להערכת ההתפתחות ואיכות החיים (Development and Well-Being Assessment - DAWBA).
משתנים מתערבים שנכללו שניתוח הנתונים כללו זיכרון עבודה מילולי (נבדק על ידי ספירה לאחור), זיכרון עבודה חזותי-מרחבי (נבדק על ידי מבחן הקוביות של קורסי), מין, מצב סוציו-אקונומי ו-IQ.
במודל עם תיווך מתון נמצא כי יכולת הבחנה בין גירויים תיווכה את ההשפעה של ADHD על יכולת הקריאה. ההשפעה העקיפה הזו התמתנה עם הגיל, כאשר ההשפעה הגדולה ביותר נצפתה בקרב ילדים צעירים.
ממצאי המחקר תומכים בהשערה לפיה ADHD ויכולות למידה קשורים זה בזו בקרב ילדים צעירים דרך חסך נוירו-פסיכולוגי הקשור להבחנה בין גירויים.
התערבויות מגיל צעיר, המכוונות לשיפור ההבחנה בין גירויים, עשויות להביא לשיפור בתסמיני חוסר ריכוז או היפראקטיביות ויכולות הקריאה.